מבי"ט חלק א לו

ריזי' הם ר"ל דסתם אינשי דאתו למסה' מזדהרי ומשגחי אשעות כדי לכוין עדותן ואם אינם ידעים השעות לא יבואו להעיד והיינו מאי דפי' רש"י על עדות מסורה לזריזים. כתב עוד ששני פתחים למקום ואפשר שנכנסו מהפתח האחד ע"כ ואם הם אמרו שקדשה במדרגה הגדול' של הסולם ואלו העדים השניים היו עומדים ומכבדים אותו הבית שער ונתעכבו לשם כשתי שעות איך היה איפשר זה וזה החכם עצמו אמר שכתב כל זה לרצות קולמוסו ולמלאת הנייר ולכן אין ראוי להשיב עליו כיון שהם דברים שאינן צריכין אפילו אליבא דידיה כתב עוד על עדות האחרון וגדולה מזאת אמר דאפילו אם היה העד כשר והעדו' עדות אין לזה שום מציאות מהטעמים האחרים שזכרנו שלא נז' שום זמן בשטר עכ"ל ותמיה' לי טובא דאם העד כשר והעדו' עדות באיזה אופן אין לו מציאות והטעם שזכר למעלה שלא נזכר שום זמן גם כי הוא נשבר ונדכא כמו שבארנו אינו אלא על עדים השניים אבל זה העד מעדות אחרון לא הוזכר בשטר אלא הוא עצמו העיד לפני הרב וכיון היום והשעה וזה החכם מקושש דברים כקש ומחבר אותם יחד לעשותם קונדרי' עוד כתב וז"ל ואם זיכו עליו ביתו כאן ע"כ ואלו המלו' בלא קשר לא למעלה ולא למטה ואולי הם טעות סופר עוד כתב וז"ל גם שדבריו של מטה הם מכחישים את אלו שכתב שם וז"ל אם כן בנדון שלנו שהעידו שהיו רואים את הנערה ולא ירדה מן העליה וכו' ועדות זו אינו אלא על הבחורה לא על העדים וזו עדות לחוד וזו עדות לחוד ונכנס בשור ויצא בבור עכ"ל הביטו וראו זאת ההשגה שהשיג עליו בלא ראיה כי הרב לא אמ' כי אם שהיו לשם הה"ר יוסף ונערו ולא ראו העדים כי אם הנערה שלא ירדה מן העליה ומה שור ובור שייך כאן דכולה חדא מילתא היא ועל כל זה גזר אומ' דכיון שהוכחשו הוזמו דבריו ונפלו יסודות אמריו שאין צריך לחטט אחר שאר דבריו ע"כ והלואי שהיה לוקח זאת העצה מקודם כי היה טוב לו שלא היינו מכירים מדרגתו ועכ"ז לא רצה לרפות את ידו מלכתוב יותר ואמר שמה שהרב הביא ראיה מבעל העיטור דהיכ' דתרוייהו כי הדדי נינהו כי קאמר הא' לא ראיתי כאלו אמר לחברו לא ראית והויא ליה הכחשה אומר דלא דמיא כלל דעובדא דידן לא הוה הכי עכ"ל והוא עצמו כתב בשם הרב שאמרו העדים שלא ראו שנכנסו עדי הקידושין אלא אדרבה הנערה לא ירדה מהעליה וא"כ היינו ממש הך דבעל העיטור והוי נמי כמו לא זזה ידה מתוך ידינו אלא שבלא טעם ובלא ריח רצה לדחות יופי דברי הרב. עוד רצה לדחות בדברים מה שעשה הרב בעוצם פלפולו אלו העדים מזימין והוא לא הבין דבריו ולא חקרם ואמר כי אין ענין זה דומה לנדון שלנו וכן דרכו בכל מקום שצריך קצת הבנה הוא מפסג ויורד ואומ' כי אינו דומה זה לזה עוד כתב וז"ל ובענין השעות ג"כ כתב שאין לתלו' הטעות בשני עדים מדחיית קושיא בתוס' אליבא דרבא ולבטל בה קידושי תורה ואיכא לתרוצי מילתא בגוונא אחרינא עכ"ל ומי יתן ואדע מה יתרץ בקושית התו' דאמר דאיכא לתרוצי מילתא בגוונא אחרינא כי בעלי התו' ברוחב שכלם לא מצאו תירוץ אחר והוא אמר דאיכא לתרוצי מלת' בגוונא אחרינא וזה שאמר הרב שאין לתלות טעות בשנים ולא היה ישר בעיני זה החכם דברי התוס' הם בפסחים על אותה סוגיא והרב לא היה לו אז גמ' פסחים וכיון ברוחב שכלו לדעת התוס' גם מהראיה ברורה שיש לו ששנים נאמנין לומר במערב הבירה היתה עמנו בשעה פלו' ואם נוכל לתלו' טעות בשנים נימא דטעו בשעה אחת אלא וודאי לא הוזכר טעות אלא בא' עוד כתב על מה שהביא הרב ראיה מהר' דוראן ז"ל שאין ממשות באלו הקידושין מצד הלשון שאמר תקחי זה הדינר בקידושין לי כתב הוא ומי יתן וידעתי אם הוא מבין וכו' והפליג דברים נגד הרב ופער פיו לבלי חוק והאמת שהיה ראוי להוכיחו ולא בדברים עד ישוב ויביא את אשמו מחילה וחרטה תוך קהל ועדה ושב ורפא לו כי אם לא היה נר' לו דעת הרב היה יכול לכתוב בדרך ענוה לא נהירא לי אבל לכתוב עליו מרורו' בוודאי הרע אשר דבר ואחר שהפליג לגנות דבריו שהיה נר' שהיה סותרה בכמה קושיות מכל וכל אמר דאין ענין זה דומה לזה בלא טעם שמעו עמי' כלם איך הוא דוחה בקש ובקנה רצוצה כי אם דעתו במה שאמ' שאינו דומה זה לזה הוא משום דהכא אמר לי והתם לא אמר לי הלא הר"ד ז"ל לא אמר שאינו כלום אותו הלשון משום דלא אמר לי אלא משום שלא אמר בשעת הקידושין דברים שהאשה מקודשת בהם שכשאמר קידושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש וא"כ היינו ממש כנ"ד עוד כתב וז"ל עוד שכתב וכ"ש בנ"ד שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש ע"כ ומה כ"ש הוא זה ומה שום אשה צריך להזכיר בכאן אטו צריך להזכי' שם אשה הגע עצמך שאמר לא' וכו' עכ"ל התמהמהו ותמהו שיהיה דיין ומורה הוראות במצרים מי שאינו משים הפרש בין שום לשם כי חשב שמה שכתב הרב וכ"ש בנדון שלנו שלא הזכיר שום אשה שהיה מקדש שרצה לומר שלא הזכיר שם האשה ועל זה הביא לנו ראיות הרבה שאין צריך להזכי' שם האשה וזה מקום תימא ומה שאמר ומה כ"ש הוא זה שפיר הוי כ"ש דהתם בההיא דהר"ד ז"ל כבר פירש למי היה רוצה לקדש דקאמ' קידושין על בתך ועל כל זה אמר הר"ד ז"ל דלא הוי כלום כ"ש בנדון דידן דלא פירש שום אשה למי היה מקדש דלא הוי כלום דלא קאמר אלא בקידו' לי שנוכל לפ' שר"ל שתשמור אותו היא לכשיקד' למי שירצה עוד לא נתקרר דעתו של הרב עד שהביא ראיה גם מהר"ד ז"ל שצריך שיאמר בלשון הקידושין לישנא דלא הוי משמע להבא ואמר על זה הרי אתה דן ק"ו שם שהזכיר האשה שאמר קידושין על בתך אמר דלאו כלו' הוא פי' משום דלא הוי לישנא דלהבא כ"ש בכאן שלא הזכיר לשום אשה שהיה מקדש וגם דלא הוי לישנא דלהב' דלא הוי כלום והרי אתה רואה שהזכי' בזה הק"ו מה שלא נזכ' למעלה וזה החכם בלי צדיה השיג עליו שלא היה הפרש אלא שזה כ"ש וזה ק"ו ועוד כתב להביא ראיה שמועיל זה הלשון ואמ' וגדולה מזאת כתב הריב"ש על איש אח' שנתן טבעת לאשה ואמר לה הריני נותנה' לך בתור' קידושין וכו' ע"כ לשונו ואני אומר כי האמ' שהיא גדולה מזא' הכא דאמ' הריני דהוי לישנ' דלהבא וגם דהוו דברים שהאשה מתקדש בהם והכא ליכא לישנא דלהבא וגם אינם דברים שהאשה מתקדשת בהם ולהכי התם הויא מקודש' והכא לא גם רצה להביא ראיה שמועיל זה הלשון מתשוב' הרמ"ה כו' ואף גם זאת אינה דומ' לנדון דהכא איכא לישנא דלהב' ולישנ' דאיכ' לספוק' בלישנ' דקידושין אבל הכא בנד"ד ליכ' לישנ' דלהב' וגם אינם דברי' שהאשה מתקדש' בהם כשאומר בקידושין לי לא הוי כלום דטפי הוי לישנא דקידושין כשאומר בשביל אהבה וחבה שר"ל שתהי' אהובתו ממה שמורה קידושין על בתך אי תקח זה בקידושין לי כ"ש שהרמ"ה עצמו חתם דבריו בששניהם מודי' דכוונתם לקידושין אבל היכא דאין דעת שניהם שוה בזה לא חיישי' להו כלל. עוד השיג על הרב במה שאמר דבאיסורא דרבנן עד א' ונשים נאמנים לענין השנים ונראה כי באגרת פסק הרב מצא הוא במקום שנים סימני' והשיג עליו כי הספרים מלאים שהנשים נאמנו' בסימנין אפילו מדאורייתא בין לקולא בין לחומרא ושהיה משוה הרב סימנין ושנים והיה לו להסתכל בעין השכל כי גם הרב ראה כל הספרים וח"ו שהיה טועה במה שחשדו הוא כי מה ידע הוא ולא ידע הרב אלא שתואנה הוא מבקש למצוא עילה לחלוק כי לא רצה לתלו' הטעו' בסופר אלא בו ועל הספק האחר שהביא הרב מהרשב"א והר"ד ז"ל כתב המשיג וזה לשונו כבר כתבתי שזה החכ' אינו שוקל את דבריו ולא חש לקימחיה שהוא כתב שאין כאן בנדון שלנו שום חששת קידושין כלל והראיה שהביא בכאן הוא להחמיר להצריכה גט משניהם עכ"ל. שאו מרום עיניכם וראו מה בין זו לזו כי מה שמצריכין גט משניהם הרשב"א והר"ד ז"ל הוא בקידושי וודאי אבל היכא דהוו קידושי ספק ומדרבנן בנדון דידן פשיטא דבהא ספקא אחרינ' תהי' מותר' עוד האריך להביא ראיו' משאר הפוסקי' שכשהגיעה לכלל שנים חזקה הביאה סימנין ואינה צריכה בדיקה ומי לחצו או מי הכחיש לו זה עד שהוצרך להביא כל הפוסקים כי כבר כתב הרב יצ"ו כי הרא"ש והתוספו' הוו חולקים עליהם אלא שאמר שהיו כדאין הרשב"א והר"ד ז"ל לסמוך עליהם באיסורא דרבנן. עוד כתב וז"ל ואם הוה ספקא דרבנן בהדיא כתב הרא"ש ז"ל פ' בית שמאי דלא סמכין אחזקה ובודקין אותם משום דנשואי קטנה דרבנן נינהו והוי' ליה ספקא דרבנן ולקולא עכ"ל נר' שמשיג עליו למה לא הביא ראיה מהרא"ש ז"ל על איסורא דרבנן דכתביה בהדיא וכמה עונות וחטאו' שלא הבין דברי הרב שלא הביא ראיה אלא אפי' שנא' שהנער' היתה בת שנים וסימנים דאכתי איכא לאסתפוקי דילמ' לא הוו לה הסימנין ששה חדשים קודם כהרשב"א והר"ד ז"ל ומשום הכי בנדון דידן דהוו קידושי ספק בהאי ספקא אחרינא לא חיישי' להו כלל ואם כן מה שייך בזה הרא"ש הלא הוא גם מהחולקים עליהם ואתם עדת המשכילים והחכמים לא עדת הנשים והקטנים במאמרו ראו גם ראו איך אין בדבריו ממש והוא מעתיר דברים על מי שקטנו עבה ממתניו דינו לבוקר משפט הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז עוד חתם מאמרו בהשיגו על דברי הרב איך הביא ראיה מהר"ד על ענין ההסכמה והר"ד עצמו אומר שאין הדבר יוצא מידי ספק ואיך רצה להוציא היתר מתוך איסור ונראה כי עדיין לא נתפתחו עיניו להבין דבריו כי כל מה שנסתפק הר"ד היה על קידושי תורה ומה שהבי' ראיה הרב יצ"ו הי' לנדון שלנו שהם דרבנן אי הוי עדו' מוכחש' ואלו הבין זה לא הקשה עליו כל מה שהקשה למעלה גם אמר כי מה שחתך הדין הרב שכשתקנו זאת התקנה היה להפקיע הקידושין שזה היה שקר גמור כי הוא וכל שלפניו לא תקנו אותה אלא כדי שלא יורגלו העדים להעיד שלא ברשות ב"ד ואני אומר כי חוץ מכבודו כי זה הדבר אינו לפי הנשמע כי משנים קדמוניות היתה אותה ההסכמה במצרים והנה נסתלקו כל הקושיות מעל הרב נר"ו ונשאר פסקו נכון גם בדברי זה החכם המשיג יש כמה דברים בלתי מסודרים ובלתי מובנים כי אם היה מאריך בהם האדם היה נלאה מהשיב עליו ובלא תועלת ולכן לא זכרתים כי אינו ראוי להעלותם על ספר ואל אלהים יודע כי אין מדרכי לדבר תועה על שום אדם וגם לא לחזק במחלוק' אלא שהיה רע בעיני זה המעשה על מאד והוצרכתי להשיב מפני כבוד הרב נר"ו כי אני מחויב בכבודו ולא מצד קנאה או שנאה שיש לי עם שכנגדו כי לא ראיתיו עד הנה ולכן אין ראוי גם לו לתפוש עלי ולנטור לי איבה על זה כי והב בסופה וה' ידריכנו על דרך אמת נאם הצעיר מצעירי הצאן משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: נ נדרשתי ללא שאלוני נמצאתי ללא בקשוני בראותי מגלת ספר תשואו' חן חן מלאה לאיש יקר רוח ותבונה מלא תורה כה"ר יהודה יצ"ו למשפח' ענקים שולחה להחכם הרב כה"ר יצחק הכהן יצ"ו איטלייאנו שיעמדנו על האמת באותו הדרוש ולהיות אז כבודו חונה על לימוד אחר לא יכול להשיב לו ואני נכספתי לראות האגר' ואחרי ראותי אותה נדבה רוחי אותי להשיב על מליה כדי שיתבר' הספק והחכ' הנז' יצ"ו לרוב ענותנותו נשען על תשובתי ולא השיב ואני אשען על זכותו ותומתו ואהיה בטוח שלא אשגה בע"ה ובקראי באגרת ראיתיו משתומם ונבהל על שמט' השנה המוסכם בפי כל העולם וכפי מה שנראה לו מכל הפוסקים אינה שנת שמטה כמו שהאריך בכתבו ואני בעמדי על מתק מליו וישרות דבריו נראו לי לכאורה כנים ואמתיים ונשתוממתי כשע' חדא ואמרתי בלבי איך איפשר שנתפשט בפי כל העולם מה שאין לו עיקר בכל הפוסקים בפרט