מבי"ט חלק א לד

הנישואין ונוטל כל זמן שתרצה אבל אינה נודרת ונוטלת שמא יפר לה הבעל ועל זה כתוב בהגהה ואור"י כי נדר על דעת רבים יועיל בזה כדאי' התם פ' השולח נר' בפי' שהבעל אין יכול להפר אלא במקום שיש לשבוע' התרה דמופר ליכי דבעל במקום מותר ליכי דחכם ובמקום שאין החכ' יכול לומר מותר ליכי אין הבעל יכול לומר מופר ליכי וא"כ בנדר או בנזירות שמשון דאין החכם יכול להתיר ג"כ אין הבעל יכול להפר והא דאמר רב פנחס משמיה דרבה כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת לאו למימרא דממש על דעת בעלה היא נודרת ואם אמר הבעל אין דעתי בזה הנדר שיהיה הנדר בטל אלא צריך לומר מופר ליכי כמו שהחכם צריך לומר מותר ליכי כשאין לה בעל וכן כתבו בתוס' בנדרי' פ' נערה מאורסה וז"ל ואיכא דילפי מהכא דמי שנדר על דעת חבירו הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם דכי היכי דאמר הכא דמשום הכי מצי בעל לחודיה להפר משום דנדרה על דעתיה במפרש נמי על דעת חבירו מצי מפר דלא גרע מפרש דחבירו מסתם דבעל דהיינו טעמא הכא והתם דכנדר על תנאי דמי וזו אצלי שגגת הוראה דהא אע"ג דאמר דעל דעת בעלה היא נודרת אפילו הכי צריך בעל שיפר לה באותו לשון שקצבה לה תורה וגזירת הכתוב הוא ומ"ה אין כל הלשונות שוין בו וכדאמ' לקמן ואי אמרת דבנודר על דעת חברו נמי אידך מצי מפר דכנדר על תנאי דמי הרי התרתו של בעל ואחר ראוי שתהיה נאמרת בכל לשון אלא ודאי רב פנחס ה"ק נהי דהפרה דבעל גזירת הכתוב היא מיהו משום הכי זכתה תורה לבעל בהפרת נדריה משום דעל דעת בעלה היא נודרת הלכך כל שהיא נודרת על דעתו חיילה כן גזירת הכתוב דאמר רחמנא אבל נודר על דעת חברו דלא חדית ביה רחמנא מידי ודאי לא מצי מפר מיהו היכא דאתני בהדיא ואמר הריני נודר אם חברי רוצה מצי חברי' למשרי ליה ואינו צריך לשון מיוחד אלא כלל היכא דקאמר אי איפשי סגי אף על גב דהפרה לה מהני כדאיתא לקמן זה נ"ל ועוד דנהי דאמר הכא על דעת בעלה לא קפדינן אלישנא אלא הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיי' הנדר אי קפיד ביה בעלה אבל מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנודר על דעת חברו מצי אידך למשרי ליה אלא ודאי כדכתי' עכ"ל ואע"ג שמן התוספות של פ' השולח בדיבור שמתחיל אבל נשאת אין מדירין אותה וכו' וז"ל וא"ת וידירנה עד"ר שאין לו הפרה כדקאמר אמימר לקמן וי"ל דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין נדרה ברבים בין על דעת רבים עכ"ל שנר' מכאן שיכול הבעל להפר אפילו בדבר שאין לו הפרה לזה אשיבך ב' דברים הא' דלא דמי נדר עד"ר לנזירות שמשון דהכא היינו טעמא משום דכיון שאין ההפרה תלויה בדעתה גם דעת רבים אינו מעלה ואינו מורי' אבל בנזירו' שמשון דאין לו התרה מצד עצמו פשיטא שאין יכול לבטל הבעל מה שאין כן בעל דעת רבים שאם הסכימו הרבים בהתרת הנדר יש לו התרה ולגבי בעל דאין הדבר תלוי בדעתו אף דעת רבים אינו מעלה ולא מוריד וכמו שכתבו בתוספ' וכל זה אנו צריכין כפי התשובה הא' שהשיבו התוס' אבל בתשובה השנית שהשיבו וז"ל ועי"ל דרב הונא לית ליה לדאמימר וכו' עכ"ל שנראה מדבריה' שהטע' שלא הקשו בגמרא וידירוה עד"ר מפני שלדעת רב הונא אין הפרש בין נדר שנדרה ברבים ובין עד"ר דלכולם יש התרה. ופליגא דאמימר אבל לדידן דקי"ל דעל דעת רבי' אין לו התרה גם כן בנדון שלפנינו אם ידירוה על דעת רבים לא יוכל להפר הבעל וכדכתיב' והרמב"ם ז"ל לא פי' דעתו וקצר ואולי שהוא סובר כתשובה הא' של התוספות שכיון שאין תלוי בדעתה אין הפרש בין נדרה ברבים בין עד"ר אבל בנזירו' שמשון לכולי עלמא אין הבעל יכול להפר דהפרת הבעל במקו' ההתרה וגריעה מינה דהבעל מיגז גייז והתרת החכם עוקר הנדר מעיקרו ומכאן תראה בפי' מה שכתבו התוספות בפי' כל הנודרת על דע' בעלה שהוא אמתי שאם היה פירוש כל הנודרת על דעת בעלה שאם לא יסכים בעלה שלא יהא הנדר כלום איך אמרו דבעל מיגז גייז אדרבה יפה כח הבעל מכח חכם שהבעל עושה בנדר כמאן דליתיה ועוד יש לי הוכחה אחרת מתחלת אותו הדיבו' של פרק השולח אלא שאיני רוצה להאריך: מעוד שאלת שאפילו אותו הדבור של הר"ן במס' ר"ה באותו לשון שכתב וז"ל ומ"מ צריך לומר בר"ה את מוספי יום הזכרון הזה דמה קפידה יש בזה שצריך להביא כל אלו הראיות זהו מה שנ"ל ששאלת בזו הפעם השניה: תשובה דע שאני נוהג בזה הענין כדעת הרשב"א ז"ל שסובר דביום א' של ר"ה אומרי' את מוספי וביום ב' את מוסף מן הטעם שכתבו למעלה בזה הבירור הגאוני' והוא שאם יאמרו את מוספי ביום ב' יראה שהוא ר"ח ושיום ב' הוא עיקר ויבואו למנות המועדי' מיום ב' ובא הר"ן ז"ל לבטל זאת הסברא ואמר שכיון שמוסף ר"ה ומוסף ר"ח באים כאח' א"כ אין הפרש בין מוסף ר"ח ואם יש לחוש במוסף ר"ח כך יש לחוש ג"כ במוס' ר"ה וכיון שאין הפרש בין זה לזה יאמרו את מוספי זהו הנראה לי בשאלותיך ה' יצילנו משגיאות יעקב בירב: מז החכם יצ"ו אודיעך האח מה ששאל' מענין הגט שנכתב על תנאי שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושי' פ"ח וז"ל כיצד מגרש אדם על תנאי וכו' עד וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין עכ"ל אם יש הפרש בין כשהתנאי אומרו לסופ' עצמו ובין כשאומ' לסופ' עצמו כתוב גט בלא תנאי ולשליח אמר או לאחר קודם שנכתב הגט אותו הגט לא תתנוהו כי אם על תנאי כך וכך יהיה הגט כשר או לא שנא שבזה ובזה יהיה ספק מגורשת לדעת הרמב"ם ז"ל דע שאין הפרש ביניהם וזיל בתר טעמא הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל שהיא ספק מגורשת הוא ממה שכתבו בירושלמי בפרק כל הגט שפסול התנאים הוא מטעם אם יש ברירה ר"ל שהתורה אמרה וכתב לה ספר כריתות שצריך לכתו' דבר הכור' בינו לבינה ועתה כשעושה תנאי הגט קוד' שיכתו' בין אמרו לסופר או לשלי' או לזולת עדין יש הקשר ביניה' עד שיתקיי' התנאי ואחרי שיתקיים התנאי נסתפקו בירושלמי אי אמרינן הוברר הדבר למפרע שהגט היה גט כריתות או לא אמרי' הוברר למפרע דאין ברירה וא"כ מה לי אי אמרו לשליח או לזולתו כיון שבשעת כתיבה הגט נשאר זה הדיבוק ביניהם אבל כשכת' הגט בלא שום תנאי ואח"ז התנה הוא דבר חוץ מן הגט גט כריתות קרינ' ביה כיון שהגט כשנכת' לא היה בו שום תנאי זנ"ל בענין יעקב בירב: מח מפני ששמעתי שאי זה חכם תמה על אשר חייבתי לכ"ר שלמה קולון לברר שפרע אותו השטר לבן אשתו י"ט פרח ואם לא יברר שיפרע לו ולא חששתי לשטר מחילה שיש בידו מר' ש"ט הנז' הוכרחתי לחזור ולהודיע טענותיהם שעליהם סמכתי לחייב את כ"ר שלמה הנז' ומה שגיתי יבינו לחכמים יצ"ו ראשונה הראה בפני כ"ר ש"ט הנז' שטר חתום ומקוים בשלוניק שמסרו ליד כ"ר שלמה הנז' ששה אלפים עטמאני' מנכסי היתו' ש"ט ושנתחייב בשבועה חמורה למוסרם ביד פרנסי ק"ק רודאש יצ"ו השיב כ"ר שלמה הנז' שאמר שלא מסרם ברודאש אבל נתן לשם ערב שימסור אותם בצפת ביד האפטרופוסי' שימנו ב"ד על נכסי היתום הנז' וכשהגיע פה צפת אמר שמכר הבגדים שהביא משם שהיו שוים המעות הנז' ושמסר אותם ביד החכם ה"ר אברהם רפאל זצ"ל וביד ה"ר משה ן' אל טביב יצ"ו אפוטרופוסי היתום הנז' בא ה"ר משה הנז' ואמר כי אמת שהגיעו לידו עשרת אלפים עוטמאני' ששלח לו החכם כ"ר שם טוב אלחנט יצ"ו שהיה אפוטרופו' שמינהו אבי יתומים אבל מאלו הששת אלפי' שמס' אפוטרופו' הנז' לכר' שלמה שיתנם פה שלא קבל ולא ידע מאומה ואמר כ"ר שלמה שבכלל אלו העשרת אלפים שאמר החכם דון משה שהגיעו לידו שהיו אלו הששת אלפים וכ"ר משה הנז' כחש לו כנז' שלא קבל אלא העשר' אלפים שלא על יד כ"ר שלמה הנז' עוד הרא' כ"ר שלמה הנז' שטר מחילה שמחל לו ש"ט היתו' הנז' כל חוב או זכות שהיה לו אצלו בין בכתב בין ע"פ וש"ט הנז' השיב לו כי מדמי הבטאן שהיו בידו עשה לו אותו שטר מחילה כי מזה השטר לא ידע מאומה כי אם בלכתו אחר כך לשלוניקי שמסרו לידו הח' ה"ר ש"ט אלחנטי אפוטרופוס שלו ואמר לו הנה שלחתי אליך ליד דון משה ן' אלטביב עשר' אלפי' עוט' ועוד יש לך ששת אלפי' ביד בעל אמך כ"ה שלמה קולון והנה השטר בידך שהוא חייב למסו' לשם ביד האפיטרופוסי' שמנו הששת אלפים עוטמ' הנז' ואחר חקרי טענותיה' פעמי' ושלש פסקתי שכיון שכ"ר שלמה הנז' היה חייב למסור המעות הנז' ביד האפוטרופסים ודון משה הנז' הוא מכחיש לומר שלא קבל ממנו שהשטר חוב הוא בחזקתו והוא חייב להבי' ראיה שפרעו ואם לא יביא ראיה שחייב לפרוע ונראה לי שאין המחילה מועלת לו כלל מפני שלא היה חייב למוסרם אלא לאפוטרופסי' והו' בא עתה מכח' וכמו שאם האפוטרופוסי' היו תובעים אותו והשטר זה בידם לא היה מועיל לו לומר פרעתי כמו כן הוא שבא עתה מכחם לומר תפרע לי מה שנתחייבת לתת ביד האפטרופסי' שלי כי הוא בא מכח' ועם כל זה מפני שהוא חוב ישן מכמה שנים ואיפשר שהיה פרוע כולו או מקצתו חייבתי את ר' ש"ט הנז' שיביא כתב משם שאלו העשרת אלפי' היו לבד הששת אלפים של כ"ר שלמה הנז' ושהם מסרו לו שם זה השטר שבידו ולא היה יודע מזה בזמן המחילה ואחר שחייבתי אותו לברר כתב לי החכ' דון משה יצ"ו הנז' שהיה זוכר שפרע כ"ר שלמה הנז' מזה השטר חוב להחכם ה"ר אברהם רפאל ז"ל אלף ושמנה מאות חתיכות ושנתחיי' לפרוע תשלו' החוב בריוח הבטאן שהיה לר' שלמה חלק בריוח הבטאן כמו שנמצ' כתוב בשטר קרוע שביניה' אז שלחתי בעד כ"ר שלמה הנז' ואמרתי לו הנה שזכ' דון משה שפרעת אלף ושמנה מאות חתיכות חזור עתה וברר שפרע השאר אמר אני פרעתי הכל אז השיב לו ר' ש"ט הנז' והאיך פרע' לי מן הריוח כמו שאומ' דון משה והנה לא היה שום ריוח בבטאן אלא הפס' כמו שידוע לכל א"כ באיזה אופן פרעת לי השיב הוא ואמר אותם הא' ות"ת חתיכות פרעתי בבת אח' מאותם הבגדים שנמכרו ואחר כך שהייתי מוכר מעט מעט הייתי פורע ור' משה אמר שלא חייבו אותו אז לפרוע כי אם מריוח הבטאן אחר שעבר זה כמה ימים הביא שטר קרוע בידו שמכר הוא אותו הבטאן לש"ט הנז' על תנאי שיקח הוא חצי הריוח של חלק ש"ט הנז' שהו' שליש הבטאן ואמ' כי כשרא' שלא היה ריוח בבטאן נתן לו כל הבטאן בשביל שארית החוב אמרתי לו ואתה אמרת וטענת זה כמה ימים שמאותם הבגדי' שמכר' פרעת לו הכל ואיך תאמר עתה שפרעת לו בקרן הבטאן ועוד כשהי' לך ריוח בבטאן כבר היה הבטאן מכור לכ"ר ש"ט ומאותו הריוח היה לך לפרוע וכשראי' שהיה הפסד בבטאן איך פרעת לו בבטאן שכבר לא היה שלך ואתה אומר כי ביום שנעשה זה השטר על מכירת הבטאן נעשה התנאי של הריוח אחר כך חזר ואמר איני יודע אם היה זה הריוח קודם מכירה או אחר כך חזר אח"כ לומר שהיה קודם מכירת הבטאן וכל אלו הג' הפוכי טענות היו בפני החכם ה"ר יעקב הכהן יצ"ו ובפני ה"ר משה ן' אל טביב אז אמרתי לו הנני רוא' טענותיך הפוכות ועתה טוען וחוזר וטוען אתה חייב להשלים לברר שפרע' כל חוב ואם לאו אתה חייב לשלם ומפני שנראה דבר תימא לשומעים שיש שטר מחילה בידו ושחייבו אותו לפרוע לכן כתבתי ראיותי בכתב והם כי שטר