מבי"ט חלק א ר

זה אף על פי שלא יאמרו אלו שנעשו הקהל שהיה דעתם בשעת השבועה שיוכלו הקהל או הממונים עם החכם להתיר להם שהתרם ורשותם רשות דוקא התם בשבועה שנשבעו ע"ד אותו פלוני צריך שיאמר שהיה דעתו לכך משום דהוה בעי התר' חכם וכיון שאמר שהיה דעתו שיוכל אותו פלוני שלא ע"פ חכם שומעין לו אבל בהסכמות שאינם צריכות התר ע"פ חכם אלא הקהל עצמו שהסכמו והטילו החרם הם עצמם יכולים להתיר כמו שכתבתי גם כן יכולים כל הקהל או החבר עיר עם טובי הקהל א' לתת רשות למי שירצה ולא יהיו נתפסים בעונשי ההסכמה כמו שכתבתי ואפילו היתה בהסכמה בשבועה כנ"ד יש לה התר בלי חכם ובלי פתח וחרטה מטעמיה דרב פנחס וכמו שכתב הרי"בש ז"ל באותה תשובה סי' קע"ז: אלא שיש לדקדק בלשון הרשות שנרא' שלא נתנו רשות בפי' שיצאו מן הקהל לעשות קהל אחר כי פעם הראשונה שדרש החכם ושבח את הגברת על מה שעלה בדעתה לעשות קהל לא הזכיר שיצאו מן הקהל שלו אותם שיעשו הקהל אפילו שהיה ידוע שהקהל שהית' רוצה לעשות היתה מהאנשים הנקראים על שמה ואנשי ביתה ורובם היו מאותו הקהל אפ"ה היה אפשר שתעשה קהל על שמה ויצטרפו בו גם כן משאר הקהלות ואפשר שלא יצאו מק"ק גרוש כי אם ט' שאינם עוברי' ההסכמה וכן הרשות שניתן מהחכם ומן הדיינים עם שאר חכמי ודייני שאר הקהלות לגברת שתעשה הקהל אין זה נתינת רשות מן הק"ק של גרוש כיון שהיה בסתם יכולים לומר שנתנו רשות בכלל כל הקהלות באופן שלא תתבטל הסכמתם שלא יצאו ביחד עשרה ואין הסכמה הכללית מבטלת זו הפרטית כי הרי אפשר שיצאו גם כן מן הקהל שלהם ח' או ט' להצטרף בעשיית הקהל ובזה לא תתבטל ההסכמה הפרטית כי גם כי משאר הקהלות היו יכולים לצאת מכל קהל יותר מעשר' מפני שלא היה להם הסכמה מעשרה ולמטה כל הקהלות שוה בהסכמה העריכה שהיה יכולה ורשות לכל מי שירצה לצאת מקהלו ולהכתב בקהל אחר או בקהל של הגבר' ואין ההסכמה הכללית מבטלת הפרטית כי הפרטית מתקיימ' גם כן עד ט' ואפשר כי מן הקהלו' האחרות לא יצאו מכל קהל ט' לשאר קהלו' או לקהל הגבר' ואם כן לא היה זה נתינת רשות לעשרה או יותר. ואם היה הענין ידוע כי אנשי הגברת אשר היו בק"ק גרוש היו נכללים בעשיית הקהל והעיקר היו הם ועל זה שבח החכם את הגברת בדרש ואח"כ הוכרזו בקהלות ובקהלם שכל מי שירצה ליכתב באיזה קהל שירצה בעריכה שיהיה הרשות בידו וידעו כי עשרה מבני קהלם או יותר נכתבו באותו הקהל נרא' לי שזה כנתינת רשות בפי' ואינם נתפשים בשום עונש ההסכמה כמו שכתבתי למעלה ואם לא יתברר זה הענין ויהיו נכללים בהסכמה יכולים להפטר ממנה אותם שיצאו מק"ק גרוש והם מעשרה ולמעלה שירצו זה את זה עד שיחזרו כל אותם שהם מט' ולמעלה והט' הנשארים אינם בכלל ההסכמה ואחר זמן מה יכולים גם אלו אם ירצו לחזור לקהל זה פחות פחות מעשרה כי כל ב' חלקי ההסכמה אינם אלא שלא יצאו עשרה ביחד זו היא החלוקה האחרונה אם לא יתבר' שניתן הרשות כפי מה שכתבתי למעלה ואם יתברר הרשות נתונה ומלב' זה יש ג' צדדי התר כמו שכתבתי למעלה וראוי ונכון הדבר לחכם ולראשי הקהל יצ"ו לפי רוב ענותנותם ומוסרם הטוב ושכלם הזך לוותר ולבטל רצונם מפני רצון הגברת כיון שרצונה היה רצון שמים וכפי מה שדרש החכם השלם נר"ו והיא תגמול להם חן וחסד כמו שראוי להדרת כבודם וכפי מנהג' הטוב והישר בעיני אלהים ואדם וכדי להסתלק מכל חשש נאם המבי"ט: שאלה שלח ראובן תושב קוואלה הרשה את שמעון אשר בקושטנטינ' שישדך את בתו עם לוי תושב קושטנטי' והמורש' מכח שטר הרשאה עשה שידוכין הנז' עם לוי ונכתב בספר ונחתם אחרי כמה ימים בהגיע תור זמן הנישואין בא לוי לקוואל' לעשות הנישואין ובבואו נתן מתנות לארוסתו עתה יורנו רבינו מורה צדק הדין דין אמת לאמתה של תורה אי איכא למיחש למתנות שנתן החתן הנז' לארוסתו מאחר שבקושטנטינ' מקדשי והדר מסבלי ולוי וכל משפחה בית אביו ואמו הם תושבי קוסטנטי' ואימא דלא שביק איניש מנהג מקומו לעשות כמנהג מקום אחר ואפי' שהמתנות נתנו בקוואל' דמסבלי והדר מקדשי נימא דאיכא למיחש מאחר שכל בני משפחתו הם תושבי קוסטנטי' וכפי מה שנר' מלשון התנאים נר' שדעת לוי היה לחזור לקוסטנטי' וז"ל שטר התנאים ראשונה נתחייב וכו' ועוד שתי שנים רצופות נמנו' מהיום שיכנסו לחופה בע"ה מזונות ובית דירה ובתשלום השתי שנים אם ירצה כר' אברהם המשדך הנז' לצאת מהעיר הנזכר ולעקור דירתו משם שלא יעכבנו עכ"ל נר' שכוונת המשדך הנז' היתה בשעת השדוכין לחזור לקוסטנטי' מאח' שהתנה שלא יעכבהו ובפרט שהוא אומר עתה שכוונתו היתה לחזור תכף לקוסטנטי' על כל אלה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות במועצו' ודעת למען דעת כל עמי הארץ אם יש חשש קידושין במתנות שנתן לוי לארוסתו כפי חומרי המקום שיצא משם ושכרו הרבה מאד להרים מכשול מדרך עם ה' אלה ואיש על מקומו יבא בשלום: תשובה נראה לי שאין לחוש לסבלונות אלו משום קידושין ואפי' שהו' היה מכוין לתת לו לשם קידושין כחומרי המקום שיצא משם היינו אם היתה חומרה זו עליו לבדו אבל להחמיר על האשה ליתן עלי' חומרי מקומו שתהיה מקודשת לא ועוד דאשה אינה מתקדשת שלא מדעתה וכיון דבאתרה מסבלי והדר מתקדשי לא קבלה סבלונות בתורת קידושי' אפי' היה כוונתו לקידושי' דבתר דעתה אזלי' והוי כמי שאמר לאשה כנסי פקדון זה ואחר שנטלתו אמר לה הרי את מקודשת לי בו ושתקה דאין בו כלום דשתיקה לאחר מתן מעות אינה מועלת וגלת' דעת' בשתיקה דעל דעת ראשו' שהו' פקדון עומדת ולא על דעתו שאמר לה אח"כ הרי את מקודשת בו והכא נמי על דעת מנהג מקומה דמסבלי כו' לקחה הסבלונות ולא על דעתו שהוא ממקום דמקדשי והד' מסבלי ואע"ג דכתב מהר"ם בתשובה דמייתי במרדכי סוף פ' האיש מקדש דמי יכניס עצמו לספק לידע מנהג המקו' שהוא יצא משם דמשמע דאם הוא ממקום דמקדשי ברישא והלך למקום דמסבלי ושלח סבלונות דחיישי להו הרי הביא תשובה זו מהרי"ק שורש קמ"א ותק"ב שלא היית' כוונת רבי' מאיר להחמיר אלא במקום דמיעוטא מיהא מקדשי והדר מסבלי דבין מיעוטא לפלג' או לרוב' עבידי אינשי דטעו דלפעמי' יחשב אדם שהרוב מסבלי תחל' ואינו כן אלא אדרבה שהרוב מקדשי' תחלה אבל בין יש לאין אין טועין והיכא שכולה מסבלי תחלה ודאי בזה לא דבר רבינו מאיר שהרי גם דבר זה שאמר מי יכניס ראשו כו' דבר של תימא הוא כו' ע"כ משמע דמה שכתב רבי' מאיר מי יכניס ראשו לידע הוא באותו מקום עצמו ששלח הסבלונות ורובא מסבלי תחלה ומיעוטא מקדשי תחלה מי יכניס ראשו וכו' משום דעבידי דטעו אבל באתר' דכולהו מסבלי ברישא ליכא טעות ואע"ג דהמשלח הסבלונו' הוא ממקום דמקדשי כולהו תחלה לא חיישי' דבתר אתרה אזלי' ולא בתר אתריה כמו שכתבתי ומ"ש אחר כך מהרי"ק ז"ל ועוד לכשתמצא לומר תמצא דאותה עובדא שעליה דבר רבינו מאיר היה באד' נכרי וכו' דמשמע דבאיש נכרי חיישי' למנהג מקומו דמקדשי תחלה אע"ג דבמקום שבא עתה ושלח הסבלונו' הוי מנהג לסבל תחלה אומר אני שלא כתב זה אלא באדם נכרי שבא מארץ אחר' והוא מאותו גליל דרוב המקומות שבאותו גליל מסבלי תחלה ולהכי חיישינן למקום שיצא הוא משום דהוי כאותו גליל עצמו והוי כל הגליל כולו במקום אחד דשמא מיעוטא מקדשי תחלה דהיינו מקום א' מן הגליל שיצא משם ושאר כל הגליל מסבלי תחלה ומ"ה חיישי' למקום שיצא הוא משם דשמא הוא מנהג שם לקדש תחלה כדאמ' וחיישי' ליה כיון שהוא מגליל זה אבל איש נכרי שבא מגליל אח' דמקדשי בריש' ובא לגליל אח' ושל' סבלונות באותו גליל במקום דמסבלי כולהו תחל' נר' ודאי דלא חיישי' לבני מקומו דבתר דידה אזלי' כמו שכתבתי קודם ועל דרך זה פי' מהרי"ק ז"ל אח"כ דברי רבי' משה במה שפלפל ודיי' בו דוק ותשכח והלשון שכתב רבי' מאיר ז"ל שהו' יצא משם דחקו למהרי"ק ז"ל לפרש באיש נכרי וכמי שכתב לכשתמצא לומ' תמצא וכו' אבל כוונ' רבי' מאיר ז"ל אינה אלא אפי' במקו' דמסבלי תחלה אפי' שניהם מאותו העיר כיון דמיעוט' דעי' מקדשי תחלה מי יכניס עצמו את ראשו לידע מנהג העיר עצמה כלו' דבשורת הדין למיעוט' לא חיישי' אלא מי יכניס עצמו וכו' דאפשר דטעו והוי פלגא וכו' כמו שכתב מהרי"ק וכן הבין עתה הוא לשון רבינו מאיר דמי יכניס ראשו לידע איירי במנהג העיר עצמה שבה נשתלחו הסבלונות אלא שאח"כ כדחק בלשון שהוא יצא משם וכתב מ"ש על הדרך שפירשתי שהמקום שיצא משם הוא באותו גליל והוא עצמו כתב למעלה גם דבר זה שאמר מי יכניס ראשו דבר של תימא הוא וכו' ומפני שנתקשתי בענין זה שהוא רחוק מן הסברא שאיש שבא מעיר דמקדשי תחלה לעיר דמסבל תחלה שנחוש למנהג מקומו כפשט דברי רבינו מאיר שכת' שהוא יצא משום חפשתי על דבריו ומצאתי בתרומת הדשן שהביא דבריו סימן ר"ז בנוסח זה וכתב במרדכי מתשובת מור"ם דהאידנא חיישי' לסבלונות ואע"ג דמסקי' דלא חיישי' אלא באתר' רובא דמקדשי והדר מסבלי מ"מ מי יכניס ראשו לידע מנהג העיר ותו דר"ח גורס דחיישי' למיעוט ע"כ הרי לך בפי' דמי יכניס ראשו לידע מנהג העיר הוא בעיר עצמה שנשתלחו בה הסבלונות ואח"כ חזר להביא לשון מהר"ם דכתב ונוכל לומ' דהא דכתב מהר"ם ומחמיר טובא דחיישי' למיעוט ולא רצה להכניס ראשו ולידע הוא במקום עצמו כדפי' כי לא היה בנוסחא שלו שהעתיקה מן המרדכי הלשון שכתוב עתה במרדכי שלנו שהוא יצא משם ונוכל לדחוק ג"כ הלשון שהוא יצא משם בעיר זו שרובא מסבלי תחלה ומועיט' מקדשין תחלה שלא נכניס עצמינו לידע מקום שבאותה העיר שיצא זה משם ושלח סבלוני' אם הוא ממעוט דמקדשי תחלה או מרובה דמסבלי דאין מנהג זה ידוע וברור לכל א' וא' אם הוא ממיעוט' או מרובה דשמא זה ששלח עתה סבלונות לא שדך שום בת לאחרים ולא שדך שום אשה לעצמו לינהג בסבלונות במיעוטא או ברובא ומי יכניס עצמו לידע זה אבל האמ' יורה דרכו כי זה הלשון שהוא יצא משם הוא מותר והנכון הוא כמו שהביאו בתרומ' הדשן ומצאו כך במרדכי שלו ובין כך וכך נזכה לדין שמי שיצא מעיר א' שכולם מקדשין תחלה ובא לעיר שכולה מסבלים תחלה כמו שבא בשאלה שהסברא נותנת שלא נחוש למקומו דלא קבלה הסבלונות אלא על דעת מקומה שאין חוששין לסבלונות דבתר דידה אזלי' דאין אשה מתקדשת כי אם לדעתה כדאמ' ונראה לי להביא ראיה מהא דאמ' שמוא' קדשה בתמרה וכו' חיישי' שמא שוה פרוטה במדי וכתב הר"ן ז"ל דכתבו התוס' וכן הרמב"ן ז"ל דהא דאמרי' חיישי' לאו למימרא דאי ידעי בודאי ליהוי קידושין גמורין אלא לומר דאפילו בסתמא חיישי' אבל אין ה"נ דאפילו ידעי' דשוה פרוטה במדי לא הוי קידושין גמורי' כיון דהכא לא שוה דהא לענין גזל אמרינן בפ' הגוזל קמא דבפחות משוה פרוטה אפילו בגזלה קיימת אין צריך להוליך אחריו דאין חוששין שמא תייקר ולא חיישי' נמי שמא שוה פרוטה במדי וכו' אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו כדאמ' בערכין לגבי הקדש אלא חומרה דרבנן בעלמא באסור אשת איש ע"כ וא"כ לא הוי אלא חומרא בעלמא משום דהוא דבר מצוי כי מה ששוה כאן פחות שוה במקום אחר יותר ומש"ה גזרו במקום זה אטו מקו' אחר