מבי"ט חלק א קעד

בפניהם ולא פרעו הוחזק כפרן משמע דוקא כשבאו עדים שלא פרעו הא אם לא באו עדים היה נאמן ואפילו אם יש לו פ"ד עליו ושוב אמר לו פרעתי נאמן וכן משמע בהגוזל בתרא דאית' התם וכי כתבי' אדרכת' מודע' ליה פי' ללוה כדי שידע שהחליטו לו נכסיו ולכן אם אמר פרעתי אינו נאמן אבל פ"ד כותבין כל היום שלא מדעתו של לוה לכך אם אמר פרעתי נאמן ע"כל הרי שלא נשאר לו על מי לסמוך כלל. עוד אני מודיעו כי מה שהעתיר והפציר להשמיע לשומעי' כי רבי' משה ורבי' יעקב סוברים סברת מהר"ם ז"ל מלבד מה שאני הוכחתי שאינו כך בקונד' האחר מצאתי במרדכי באותו הדף אחר שהביא סברת ראבי"ה ותרי דעמיה שנאמן לומר פרעתי הביא לשון סמ"ג שהו' לשון רבי' משה עצמו כמנהגו וכתבו עליו והיינו כדברי ראבי"ה שפי' לעיל וקאי אהא דנאמן אפילו כשיש פ"ד בידו לא אראבי"ה דפליג אאלפסי לעיל ופסק דנשבע לאמת דבריו שכבר נשבע בב"ד ואם כן הרי שסובר המרדכי שדברי ראבי"ה ורבי' משה הן סברא א' ולא נשאר לחכם נר"ו שום א' שיסבור סברא זו לא בפי' ולא במשמעות מכל הפוסקים שהביא כי גם מהר"ם שהזכיר המרדכי שהוא סובר שאינו נאמן הבאתי לו מה שכתב בספר התש"בץ שהוא מהר"ם כי הוא ידוע כי הוא נקרא מהר"ם ובהר"מ נ"ע והר"מ ז"ל ורבי' מאיר ורבי' מאיר מרוטנבורק והוא חותם בכל תשובותיו מאיר בר' ברוך במרדכי ובתשובו' מיימוני שרובם הן שלו והוא רבו של הרא"ש ז"ל ובכמה מקומות כות' במרדכי נשאל לרבי' מאיר או השיב רבי' מאיר ומבי' לשונו וחות' מאיר בר' ברוך ומהם בפ"ק דבתרא ובתשובות לס' נשים סי' ל"ו כתוב תשובת מורי רבי' למה"ר אשר ממגדל אינזיג שהיים וכו' וכת' בסוף מה לעני יודע יושב חשך צלמות ולא סדרים זה ג' שנים ומחצה העני וכו' הנקר' בשכבר מאיר בר' ברוך ז"להה ובתשובו' ס' קנין סימן ל"א כתוב על מה שחתם קודם מאיר בר' ברוך כתב שוב חזר בו מהר"ם ז"ל במקצת וז"ל אשר כתב במגדל אינזיג שהיי' ובתשובו' משפטים גם כן סי' ס' כתו' כמו בס' נשים למה"ר אשר ומפני שהי' יושב בחשך בבי' הסוהר במגדל הנז' כתב הנקרא בשכבר מאיר וכו' הרי שמהר"ם הוא מאיר בר' ברוך והוא הר"מ מרוטנבורוק והוא שישב בבית הסוהר כמו שכת' בהגה סמ"ק סי' קמ"ד בענין ההלל אמנם הר"מ ז"ל דרוטנבורוק אמר שישב וכו' וכן עשה הר"מ ז"ל דרוטנבורוק מעשה כשהיה בבית הסוהר ובתשב"ץ סי' ע"ט כתב בענין ההלל גם כן לשון הכתו' בהג"ה סמ"ק וכת' שכן עשה כשהיה בורישפורק ובסוף ס' תש"בץ זה כתו' במקום זה על המגדל כמו שכתבתי למעלה והו' מגדל אינזי שהיים הכתו' למעלה וא"כ מהר"ם הוא מאיר בר' ברוך והו' שהיה במגדל והעלנו מכל זה עליו שעש' ס' תש"בץ במגדל ההוא וכתב שם שהוא נאמן לומר פרעתי ויש לסמוך יותר על זה ממה שכתוב במרדכי בשם מהר"ם שאינו נאמן כי אף כשהוא אומר שאינו נאמן מבין ריסי עיניו הוא מאיר לנו שקרוב להיות נאמן שהרי באותה תשובה של ס' משפטים סי' ס"ו שכתב שאינו נאמן הטיל בה ב' תנאי' שלא איח' ושאמרו לנתבע ובלאו הכי נאמן כמו שכתו' שם: ומזה ניישב דברי מהר"ם שלא יקשה מה שכתב בתש"בץ על מה שכתוב בשמו במרדכי כי מה שכתו' בתש"בץ הוא כשכותבין אותו שלא מדעתו של לוה כמו שכתו' שם ומה שהביא המהרי"ק בשמו הוא כשהודיעו לו שכתבו עליו פ"ד וא"כ לא נשאר לו על מי לסמוך בסברא זו כי אם על הצד הא' של מהר"ם כשאינו נאמן ולא היה לו ראיה ולא סמיכות לנדון שלנו כי היו שלא מדעתו והוא נאמן לצד האחר של מהר"ם וגם מה שחשב שהיה לו סמך ג"כ מהרב רבי' משה הכתו' במרדכי נתבטלה ויבדוק ויראה בדפו' האלפסי הא' של קושטנטינא וימצא שכתב אבל הר"מ ז"ל כתב כו' והאלפסי הב' שנדפס באיטלייא כתו' הרב רבי' משה כי חשב מסדר האותיות כי הר"מ היה רבי' משה וטעה שהמיש עמוד האש והאור ואחר שלא נשאר לו על מה לסמוך בסברא זו כדי שתנוח דעתו אגלה לו רב א' שלם בשני הצדדים של מהר"ם שכתב שאינו נאמן לומר פרעתי והוא הרב רבי' פרץ בעל ההגהות שכתב והגיה על דברי מהר"ם וז"ל ודוקא כשאין לו בידו פ"ד אבל אם יש לו למלוה פ"ד בידו אינו נאמן לומר פרעתי וכו' כמו שכתוב בכל בו סימן קנ"ד גם כי דבריו בלי טעם כי מה שכתב דלא גרע ממלוה בשטר לדעת מהר"ם גרע דשט' הוא מדעתו ופ"ד הוא שלא מדעתו כשהוא נאמן למהר"ם ובתשובות דפוס להרשב"א מצאתי כתוב על שם הרמ"ה ז"ל ג"כ שסובר שנאמן לומר פרעתי. ועל מה שפי' ב' פירושים לישב דעת הרמב"ם ז"ל במימרא דרב זביד אם סובר שהוא נאמן כתב שאם הייתי רואה פי' רש"י לא הייתי מאריך בזה וכו' וכתב כן מבלי השגחה כי האדרכתא שכתב רש"י ז"ל הוא פסק דין אלא נקנו לישנא דגמרא דקרי ליה אדרכתא וכמו שכתב רש"י ז"ל פ' הגוזל בתרא אדרכתא פסק דין לירד המלוה לתוך נכסים של לוה וכו' והוא כתב כי זאת האדרכתא שכת' רש"י ז"ל היא שכותבין איש פלו' נתחייב ולא נתן מעצמו וכתבנו לו אדרכתא על שדה פלוני וכו' וזאת האדרכתא אם היא באה על חוב שהיה בו ש"ח היא עומדת במקום ש"ח ואינו יכול לומר פרעתי כמו בש"ח אבל כשהיא באה על חוב ע"פ אז אינה אלא במקום חוב על פה והאי מימרא דרב זביד הויא כמלוה על פה דאמר בין צא בין חייב אם אמר פרעתי נאמן והיינו משום דלית ליה שטרא בידיה ומש"ה אפי' נתנו על פסק יכול לומר פרעתי דלא נכתב אלא להודיע שחייבו אותו בב"ד שלא היה ידוע מה שאין כן באדרכתא של סדר גביית החובות והאדרכתא שכתב הרמב"ם שהן על חוב שבשטר ואחר שהשטר נקרע הויא האדרכתא במקומו ולא מצי למימר פרעתי ואחר שהפי' שכתב שהוא מרווח א"א לפרשו על דברי רב זביד דאיירי במלוה על פה א"כ ע"כ יפרש אח' מב' הפי' הדחוקים אצלו ויסבור הרמב"ם דאפי' פסק דין בידו נאמן לנתבע לומר פרעתי וכן סמ"ג וכתב החכם הנז' למעלה כי לא רצה להזכיר בשמות הסוברים שהוא נאמן לבטל דבריהם ומשום כבוד אלהים הסתר דבר והוא אשם על שכתב דברים אלו וכיוצא בהם אחר שהוא ברור כי כלם סוברים כן שבעה פוסקים בפי' כמו שכתבתי למעלה והרמב"ם וסמ"ג על דרך ב' הפי' שפירשתי בפסק האחר ועל מה שכתב המרדכי כי דברי הסמ"ג הן כראבי"ה כמו שכתבתי למעלה עוד האריך להכריח כי מהר"ם הכתוב בתשובה מהרי"ק הוא קרוב לומר שהוא רבי' משה ואינו בקי בטיב הפוסקים ובשמותיהם ולכן כתב מה שכתב וכבר הראיתי לו למעלה בדפוס קושטנטינא שהוא מהר"ם וכתב בין כך וכך הנה חברים רבים למהר"ם ובושני מדבריו כי מהר"ם עצמו אינו חבר לסברתו כי גם לדעתו יש צד שהוא נאמן לומר פרעתי ולא נמצא לו חבר בפי' כי אם הר"ף באותה הנז' שגליתי לו למעלה כי הוא ידע את מקומם ובפס' האחר כתבתי כי הר"ן ז"ל שהיה נראה היה סובר גם כן שאינו נאמן ופי' דבריו שם דוק ותשכח: ועל החילוק שחלקתי בין חוב הידוע בשטר או ע"פ כי לא נראה לו ושלא רצה להאריך בביטול ואם במה שהאריך לבטל לא נתבטל כמו שכת' למעל' כ"ש מה שלא האריך ולא מצא לכתוב שום ביטול שהוא קיים ולא רציתי כעת להוכיחו על מה שהרחיב פיו לדבר שלא כהוגן והאל ית' יכונן ליבותנו לעבודתו ית' אמן אחר זה הביא חכם אחד מחכמי העיר הקרובים אלי ס' א' שיש בו תשובות ופסקים והראה לי מה שכתו' בו בענין זה וז"ל אב"י אס"ף וק"ל כרב זביד וכו' בין חייב בין צא אמר פרעתי נאמן וכו' בא מלוה אין כותבין וה"ה אם כתבו לו פ"ד וחייבוהו נאמן לומר פרעתי ובשבועה שאין זה דומה לשטר דפ"ד כותבין מפני שאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי וכו' וכשפרעו אפשר שלא חש ליטלו מידו וכ"ש אם לא ידע כשכתבו לו אבל בשטר כותבין איך פלוני אמ' הוו עלי עדים וכו' וכן הלכה למעשה ע"כ ונמצאו שמנה נסיכי אדם הכותבים בפירוש שהוא נאמן לומר פרעתי אפילו פסק דין בידו כדאמ' ויש ראיה גם כן ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות שמטה ב"ד שחתכו את הדין ונתנו פ"ד איש פלוני אתה חייב ליתן להם כך וכך אינו נשמט שזה כגבוי וכאלו בא לידו ואינו כמלוה ע"כ משמע דמצי למימר ונאמן לומר פרעתי שהרי הוא כגבוי ואינו כשטר ובמ"מ פ"ט מהלכות זכיה הביא לשון הרשב"א ז"ל שכתב דברי הראב"ד ז"ל וחזר למדנו מדבריו דצואת ש"מ אעפ"י שכתבוה העדים אין לה דין שטר ויכולין היורשים לומ' פרענו ע"כ ונר' שכ"ש בנ"ד ועיין קמ"ז גבר חכם בעז טוב ה' לו למעז ה' לעמו ולו יתן עז חכם שלם בתורה ובמדות ה"ר יוסף נר"ו ראיתי כתבך ארוכה בכמות ואיכות סוגרת ומסוגר' כרמון מלאה עוצרת תלונות אוגרת וחוגרת ראשונות ואחרונות השמע' חדשות גם ישנות זכרת ועלי קול הרמת ומפני היות מדותי ידועה כי אני חושד את עצמי לעולם בכיוצ' כאלו הדברי' אף כי איני רואה כ"כ חובה לעצמי ואני מויתר לפעמים גם עם היותי זכאי לעין כל איני מאריך במקום שאמרו לקצר והו' המחלוקת לכן אני משיב בקצרה כי על יום טוב באנו והוא ע"ש של ע"פ וחיי' אדם לטה' את עצמו וקרבו ברגל ולכונן מחשבותיו לעבודת בוראו ית' והתבוננתי על כל מה שכתבת וראיתי שמאלך דוחה ומקטנת זלזולי כתבך וימינך מקרב' ומגדלת זלזולי כתבי ומטובת מדותיך אמרת כי לפנים מן השורה ושאלת מחילה כפרה ואני אפילו לפי דעתי שהקלת בי יות' מדאי אני מוחל למיחל מחיל' מחול לך וה' ימחול לך ולא יחשב לך לעון מה שנצטערתי בדבריך ואם לימי' יאיר האל את עינינו נשא וניתן בתורתו באהבה וחבה לש"ש נאם המבי"ט: רצא העיד אהרן מוניין שנכנס עם משה לבית והיתה שם אסת' ונתן משה לידה אחת טישטימיל בפרוטות ובידה האחרת מנה חתיכות א' ב' ג' ד' עד שמונה ואמר לה אחר כך תהי לי מקודשת וזה היה ביו' חמישי בשבוע שחל ר"ח אדר להיות בה שנת השי"ט העיד משה קטאלאן שנמצ' שמה ושמנ' משה הנ"ל בידה א' ב' ג' ד' ואמר לה אחר כך תהי לי מקודשת בזה ואחר כך מנה ה' ששה עד שמונה ואמר שלא ידע אם שמעה היא כשאמר לה כך. העיד שמואל גאזי שהיה חייב למשה קטאלאן כמו שנים עשר חתיכות ומשה קטאלן היה אומר שהיה חייב לו חמשים חתיכות ושהלכו לפני ב"ד ושנשבע משה קטאלן על החמשים חתיכות ואמר שמואל הנ"ל שעל נפשו הנ"ל נשבע לשקר שהוא יודע באמיתו' שלא היה חייב לו כי אם כמו שנים עשר חתיכות. עוד העיד שמואל הנ"ל שלילה א' ליל שבת יצא משה קטאלאן הנ"ל עם קצת חברים ושכרו צירב דלת אחד והרסו תנור א' וגנבו חמשה חמינין ואכלו מהם לשבעה העיד חיים קאגיג"י שיהודה לב היה חייב לו פרח אחד לנכות המלאכה ושניכה לו רובו ונשאר חייב לו השארית ושלא רצה לפרוע באומרו כי לא היה חיי' לו דבר ושחיים הנ"ל חלה פני משה קטאלאן הנז' ופני אומן אחר שיעידו על יהודה הנז' שהיה חייב לו שארית הפרח ההוא ושהעידו עליו כך בפני הוירגיטא"ש ועל פי עדותם פרע לו ויהודה הנז' העיד שאמר לאלו העדים בפני הוירגיטא"ש למה אתם מעידים עלי עדות שקר ושהשיבו לו אנו יודעים שחיים הנ"ל נתן לך אלו החתיכות אצל הבואבה וחיי' הנ"ל העיד שהעדים הנ"ל לא היו יודעי' דבר כלל רק שחלה פניה' שיעידו כך לאיימו כדי שיפר' לו והם העידו בפני הוירגיטא"ש וע"פ עדותם פרע לו. העיד וילייסיד' פיירו שהלו' למשה קטאלן הנ"ל שני פרחי' על משכון לפרוע לו שלש' עשר חתיכו' בכל חדש ושנשבע לו שבועה בתורה לפרוע ושהגיע זמן הפרעו' ועב' על השבועה ולא פרע לו