מבי"ט חלק א קעב

שניה בב"ד שכתבו לו ע"כ והרי זו ראיה מבוארת אינה צריכה לפנים ואח' שכתבתיה מצאתי בתשובות מיימוניות לס' משפטים סימן ש"ו שכתב בשם מהר"ם וז"ל פסק מורי ר"מ שאם יש לזה פ"ד על חברו אינו נאמן לומר פרעתי וראייתו ממה שכתבתי למעלה עוד מצאתי במרדכי כת' בש' הר"מ וז"ל אין הנתבע נאמן לומר פרעתי כשפסק דין ביד התובע וכו' עכ"ל ויש לתמוה עליו שהביא סברת מי שאו' בפי' שאינו נאמן לומר פרעתי ועל מי שלא פי' כתב דמוכח בהדיא ושאינה צריכה לפנים והעלים הפוסקים שהביאו שהוא נאמן לומ' פרעתי והכחיד' תחת לשונו ואפשר שלא ראם שהביא לשון הר"י בעל הטורי' שהוא בסימן ע"ט ולא חפש על מה שלפניו ונעצר לפניו סי' ט"ל שכתב בו וז"ל אבל אם טוען שפרעו נאמן בין אמרו לו צא תן לו וכו' לפי' אין ב"ד כותבין לו אעפ"י שהודה בפניהם אלא אם כן ידוע שהוא לא פרע ע"פ עדים או על פיו ואפילו אם כתבו לו פסק דין ועודנו בידו וטוען האחר שפרע כתב אבי העזרי שנאמן וכן כתב הרמב"ם שנים שבאו לדין ותבע א' מהם את חברו כו' ע"כ ובתשובו' מהרי"ק סימן קי"ח כתב על שמעון שהיה לו פסק דין על ראובן אם יהיה ראובן נאמן לומר פרעתי דבר זה מחלוקת דראבי"ה ז"ל בשם אביו רבי' יואל ז"ל וכן ריב"א ורבי' מאיר דראבי"ה כתב וכן העיד בשם אביו וקבלת ריב"א שהוא נאמן לומר פרעתי ואע"ג שפס' דין יוצא מתחת יד התובעים ומהר"ם פליג והביא ראיה מפ' גט פשוט וכו' ואפי' לדברי מהר"ם היינו דוקא וכו' ע"כ ומצאתי בצרור הכסף שכת' ד"א שער ששי וז"ל ולפי זה פסקי דינים שנוהגים הדיינים לחתום בהם ומחייבי ממון עד זמן ידוע ובקנס אין יכול לטעון פרעתי דמצי למימר אידך שטרך בידי מאי בעי דהואיל ויש בו קנס היה לו לקרעו ע"כ משמ' דדוקא משום שיש בו קנס היה לו לקרעו אבל כל שאר פסקי דינין דעלמא דאינו כתוב בהם קנס נאמן לומר פרעתי ונחזור למה שכ' מדעתו שכיון שכתבו פסק דין ונתנו ביד התובע הרי הוא כמלוה בשטר ואינו נאמן לומר פרעתי כ"ז שהפ"ד בידו וראיה מההיא דפ"ק דמציעא והביאה הרמב"ם פ"ה מהל' טוען וז"ל אבל שנים וכו' מוכח בהדיא וכו' וכן כתב ר"י בעל הטורים וכו' והרי זו ראיה מבוארת וכו' הראיה שהביא מפ"ק דמציעא שהביאה הרמב"ם פ"ו דטוען אין משם שום ראיה לא מן הגמר' ולא מהרמב"ם כמו שאפרש ואם היה משם ראיה והוכחה כמו שכת' הו' איך לא חשו ראבי"ה והנלוים עמו לראיה הגלויה ומבוארת מן הגמרא שאין יכול לטעון פרעתי כשיש פסק דין ביד התובע שהם כתבו שיכול לטעון פרעתי ומה שיפרשו הם בלשון הגמרא כדי שלא תקשה להם שאומר שנאמן לומר פרעתי יתפרש גם כן על דברי הרמב"ם והר"י ונאמר כי הם גם כן סוברים דנאמן לומר פרעתי והא דאמר רב זביד דהלכתא כוותיה בין חייב ובין צא אמר פרעתי נאמן בא מלוה לכתוב אין כותבין ונותנין לו ה"פ דאם יצאו מב"ד וחזר התובע לדיינים שיכתבו לו אין כותבין לו דשמא פרעו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ויחזור ויתבע ממנו עם הפסק דין ואם לא יתנו לו הפ"ד לא יהיה לו לב לחזור ולתבוע אם פרע לו אבל אה"נ דאפילו שיתנו פ"ד יהיה נאמן לומר פרעתי אלא שישביע אותו וכן קודם שיצאו מב"ד שעדין לא פרעו ונתנו לו פ"ד יהיה נאמן לומר פרעתי א"נ נוכל לפרש דאם יכתבו לו אחר כך לא יהא נאמן לומר פרעתי קודם משום דמסתמא נאמר כשנתנו לו ב"ד פ"ד בזמן הכתוב בו או יש לו עדים שנתנוהו היום עדין לא פרע ומשום הכי אין כותבין ונותנין לו שמא פרע כבר ויוציא פ"ד אחר אבל כשנתנו הפ"ד קודם שיצאו מב"ד ודאי שלא פרע עדין ונאמן לומר פרעתי אחר כך ועל אחד מאלו הפירושים סמכו כל הסוברים שנאמן לומר פרעתי אפי' הפ"ד ביד התובע והרי הר"י סימן ט"ל שכתב מימרא דרב זביד וכתב דנאמן לומר פרעתי אפי' הפ"ד ביד התובע עדיין ולדברי החכם הזה יש קושי על בעל הטורים מדידי' לדידי' שכתב מימרא דרב זביד אשר ממנה מביא הוא ראיה שאינו נאמן ושכח בעל הטורים וכתב דאפי' הפ"ד בידו נאמן וחזר אח"כ בסי' ע"ט וכתב לפיכך אם בא הזכאי לב"ד וכו' אין כותבין דשמא פרעו ויבא לגבו' ממנו פעם שנית אם לא ירצה לישבע או לא יוכל לישבע כפי הפ"ד שכתוב למעלה אשר מזה הוכיח החכם הנז' וכתב והרי זו ראיה מבוארת ואינה צריכה לפנים לענין שאינו נאמן ואם היה כך הרי כתב הוא למעלה סימן ט"ל דנאמן והיה קשה מדידיה לדידיה אלא ודאי נראה דבעל הטורים נמי סבירא ליה דנאמן אפי' הפ"ד ביד התובע וכן הרמב"ם ז"ל שכתב אין כותבין לו שמא פרעו נראה שר"ל אין כותבין לו אחר כך שמא פרעו קודם ולא יוכל לומר פרעתי או אין כותבין שלא להחזיקו בתביעתו דשמא פרע כמו שכתבתי בפי' מימרא דרב זביד וכן נראה מלשון בעל הטורים שכתב אחר דברי אבי העזרי דנאמן וכן כתב הרמב"ם ז"ל והביא כל לשונו וכן נראה ג"כ מלשון הרי"ף ז"ל שאחר שהביא מימרא דרב זביד כתב ואע"ג דקי"ל דעדות בב"ד או הודאה בב"ד כמלוה בשטר דמיא וכו' ה"מ היכא דלא צאית לדינא ואיתברר דלא פרע אבל היכא דצאית לדינא ונפי' וכו' וחזר ואמר פרעתי נאמן ואם בא לכתוב אין כותבין ונותנין לו דחיישי' דילמא פרע ליה ע"כ משמע דדוקא דלא ציית דמסתמא לא פרע וא"נ איתבר' דלא פרע הוא דאינו נאמן אפי' בלא פ"ד ביד התובע אבל אי לאו הכי נאמן אפי' פסק דין בידו דכיון דציית לדינא וקבל עליה מסתמא פרע בין פסק דין בידו או לא וכן כל שאר המפרשים סמ"ג רבי' ירוחם בעל צ"ה כולם הביאו מימרא דרב זביד כלשון הרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה שסוברים דנאמן אפי' פ"ד בידו ומהר"ם שהביא ראיה סי' ס"ו מההיא דרב זביד דאינו יכול לומר פרעתי רפיא בידיה ראיה זו משום דאיפשר לפרש כמו שכתבתי ומ"ה כתב דאם איחר הפ"ד בידו נאמן וכן אם הדיינים אמרו לו שנתנו פ"ד דנאמן לומר פרעתי ומה שהביא החכם הנז' ממרדכי בשם הר' רבי' משה דאין הנתבע נאמן לומר פרעתי כשפסק דין ביד התובע לא רצה להביא מה שכתב קודם דברי ראבי"ה כמו שהביאה בתשובת מהרי"ף ושכן הוא הלכה למעשה דנאמן לומר פרעתי אפי' הפ"ד בידו ומה שכתוב שם רבי' משה אינו אלא מהר"מ עצמו כמו שהביאו דמה שהביא החכם חבר למהר"מ אינו אלא מהר"מ עצמו כמו שהביאו מהרי"ק שורש קי"ח שהביא ראיה מפ' גט פשוט והוא מה שכתוב במרדכי ועד עתה לא נמצא בפי' מי שיאמר שאינו נאמן אלא מרדכי ז"ל והוא עצמו כתב דנאמן בתרי גווני כדאמרן לעיל ומהרי"ק אשכח גווני אחריתי כששלח הדיין בכתב דוק ותשכח ונמצא מהר"ם ז"ל בלא חבר כי הוא הוא כמו שכתבתי אלא שאני מצאתי לו חבר לכאורה והוא הר"ן ז"ל פ"ק דמציעא שהביאו נמקי יוסף והוא כתב אח"כ שהרמב"ם ז"ל ורבים עמו סוברים שאין נאמן לומר פרעתי וכוותיה נקטי' וכי ניים אמרה דלא הרמב"ם ולא רבים סוברי' כמו שכתבתי למעלה ואדרבא הלכה למעשה הויא דנאמן לומר פרעתי אפילו הפ"ד ביד התובע כמו ראבי"ה וכן הביא בשבולי הלקט סימן קל"ב דנאמן לומר פרעתי וכן אנחנו נוהגי' פה כי אין מועיל הפ"ד ביד התובע אלא לראיה בעלמא שעמדו לדין ונתחייב או הודה ואם אומר פרעתי ישבע ונראה כי אף לדעת מהר"ם ז"ל היינו כשהוא פ"ד שנעשה על חוב ידוע אלא שהוא משתמיט מלפרוע כההוא דגט פשוט דמייתי מינה ראיה דהוי' טירפ' כתוב בה קרענא לשטרא אבל פסק דין שלא היה ידוע שהוא חייב וחייבוה ב"ד לא נכתב אלא להודיע שהוא חייב לא משוו ליה לההיא חוב בתורת שטר ומצי למימר פרעתי וכשהפסק דין כתוב טירפא אחר קריעת השטר והאדרכתא נראה דלכ"ע הוי כשטר אבל כשאינו עשוי כדין טירפא והוא כתוב על חוב שהוא ידוע לדעת מהר"ם הוי כטירפא דלא מצי למימר פרעתי ולראביה לא הוי כטירפא דאי משום דהטוען אחר מעשה ב"ד דלא אמר כלום אפילו בלא פסק דין נמי לא אמר כלום כגון מזון האלמנה והבת וכל שהוא תנאי ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי כמו שהביא במשרים נתיב ג' וההוא דמציעא פ"ק אמר רבי יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי והביאה הרי"ף ז"ל וכתב נמי נמקי יוסף כגון עיקר כתובה ותנאי כתוב' אע"פ שאינו כתוב וכן שטר מעשה ב"ד שעשו בפסק דינם הטוען אחריה' פרעתי לא אמר כלום כן כתוב הרנב"ד ז"ל בחידושיו הרי כל מעשה ב"ד דלא אמר כלום היינו אפילו אינו כתוב כלל ובצא תן לו או חייב אמר כלום דנאמן לומר פרעתי אלא כשנעשו שטר בפסק דין דכתב הר"ן דאינו נאמן והיינו כשהוא כטירפה כמו שכתבתי לדעת מהר"ם ובזה נתישב ג"כ מה שהקשה הרב ה"ר דוד שכתב ואם ירצה לפוטרו מטעם שהיה יכול לומר פרעתי וכו' לא מבעיא לדעת רוב הפוסקים שכתבו שאין יכול לטעון אחר מעשה ב"ד וכו' ע"כ השוה צא תן או חייב לטוען אחר מעשה ב"ד ולא דמי כלל דהתם הטוען אחריהם אפי' בלא כתובה כלל לא אמר כלום ובצא וחייב נאמן לומר פרעתי כרב זביד וכדאמר גם החכ' השלם ה"ר דוד ורנק נר"ו לא כיון אל ההלכה במה שהטריח עצמו להבי' לישנא דגמרא בעובדא דמלוגא דשטרא דבפ' הכותב ודיבו' התוס' הארוך כולו מראשו ועד סופו להוכיח דמגו למפרע לא אמר' וכתב דה"נ הוי מיגו למפרע משום שאין לו מגו עתה כשעומד לדין שב"ד הא' הם עדים כנגד מיגו שלו ואם נאמר יהא נאמן עתה מגו דהוה מצי למטען בפני ב"ד הראשון לקוח או להד"ם ולא טען אלא שהיו חייבים לו עליהם דהוי מגו למפרע ולא מהני ואני אומר דמי שיאמר שטעו הב"ד הוא כי היה לו מיגו בשעה שעמדו לפניהם לדין דאז היה יכול לומר לקוח ולהד"מ ולא אמרו ולכן נאמין אותו על מה שאמר אז שהיו חייבים קנ"ו סולט' וליכ' הכא מיגו למפרע ומה שהביא ראיה מפ' האשה שנתארמלה דלא חיישי' לב"ד טועים מההוא שטרא דיתמי דחש שמואל לב"ד טועים שיסברו דהלכה כר' ואפילו מחביריו לא היא דשמואל חייש לב"ד טועין שיסברו הלכה כר' אפי' מחביריו בכל שטרי דעלמא נמי אלא דבשטרא דיתמי הוצרך לעיין בתקנתם שאם יטעו הב"ד לא יהיה נזק ליתומים אבל בשטרי דעלמא לא יעשה להם תקנה ואם הטעוהו אתם תלין משוגתם כי הבעל דין יתבע ויברר טענתו ובס' צרור הכסף דרך א' שער ז' כתב דבזמן הזה רוב הדיינים אינם בקיאים ולפי' יש לחוש וכו' עוד שכתב רש"י שאין לחוש לב"ד טועין אחר שכבר מתו כדאיתא פר' המגרש דאמ' רבי יהושע אין משיבין את הארי אחרי מותו ופי' רש"י שאם היה קיי' שמא יחזיר לכם תשובה ואני אומר כי לא מפני זה נמנע רבי יהושע גופיה למפרך נמי לדברי רבי אליעזר ורבא קאמר דלכולהו איכא פירכא לבד מר' אלעזר בן עזריה ותני רבי יוסי כוותיה דרבא והרי דאסיקנא מילתא דרבי אליעזר בקושיא מדר' אלעזר אע"ג דהשיבו לו לאחר מיתה ונתבטלי כל ראיו' שהביא החכם הזה למה שלא היה צריך כי אני לא אמרתי על הב"ד שטעו אלא שיישבתי דבריו כפי מה שהשיגה ידי ויש לי תרעומת על כולם כי כמו שחשו שלא טעו הב"ד הראשון היה להם לחוש גם כן עלי שלא טעיתי ביחס עליהם טעות בדבר ידוע לכל דנאמן במגו אלא מטעם אח' שכתבתי שלא היה חייב אלא שבועה נאם המבי"ט: רצ הנני בא לכתב על מה שחזר לכתב החכם כה"ר יוסף קורקוס יצ"ו להוסיף לקח ולישב מה שכתב קודם על מה שהשגתי על דבריו ולרוץ באמת כחו ועתה אני יוצא להשכילו בינה יען כי חמודו' הוא ויבין בדבר ובמראה ואיני צריך להוסיף לקח על מה שכתבתי אלא