מבי"ט חלק א קנד

מזונות לאשה שהלך בעלה למ"ה או שמת עד שיהא שטר כתובתה יוצא מתחת ידה היינו משום שמא מחלה או נטלה כתובתה כמו שכתב שם אבל הכא דידעי' דלא מחלה ובפנינו חטף הוא כתובתה וקרעה למה תפסיד מזונות הרי לא מחלה ולא נתנה כתובתה דהא דאמרינן דמחלה כתובתה אין לה מזונות היינו כתובה מנה ומאתים דנדוניא מה לי מחלה או נטלה או לא כיון שעדין מנה ומאתים קיימים דהא אשה שלא היה לה נדוניא אלא מנה ומאתים אטו מי לא יהא לה מזונות ושאר תנאי כתובה והכא בנ"ד אכתי אית לה תוספת ומנה מאתים וכמו שכתב הרמב"ם פי"ו דאין נקרא כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מנה ומאתים עם התוספת ובסוף פי"ז כתב דמוחלת כתובתה איבדה כל תנאי כתובה והיינו עיקר כתוב' כמו שכתב מ"מ ויש ראיה גם כן שאשה שנקרעה כתובתה לא אבדה מזונות ואין כאן מקום להאריך: נאם המבי"ט: ער לאה נתנה לבנה ראובן עליה אח' מתנה גמורה מעכשיו ע"מ שתדור בה כל ימי חייה ואחר כך נשא בנה אשה והיה דר עמה בעלי' הנז' ומת בנה ונשארה אלמנתו עמה בבית ואמה ובאת לאה לב"ד לומר כי כשהיה בנה בחיים היתה רוצה שידור בנה ואשתו וחמותה אתה בבית ועתה אינה רוצה כי לא נתנה הבית אלא ע"ת שתדור היא לבדה בבית ואלמנ' בנו טוענת שכיון שבחיי בעלה היתה דרה בבית גם עתה תדו' יודיעונו רבותי' הדין עם מי. תשובה נראה ודאי דדירת העליה היא לה לבד' ואפילו בנה לא היה יכול לדור בה כי אם ברשותה וברצונה מדקאמר שנתנה העליה ע"מ שתדור בה משמע דכל העליה נתנה וכל דירת העליה שייר' לעצמו שאמרה שתדור בה שר"ל בכל העליה שנתנה. וכן אם כתוב בשטר שתדור היא כל ימי חייה משמע היא ולא היא ואחר כדדרשי' גבי גט וכתב לה ולא לה ולחברתה ועוד נראה לי להביא ראיה מהא דאמר רב נחמן פ' מי שמת את"ל דקל לא' ופירותיו לאחר לא שייר מקום פירי שהן ענפי האילן שבו גדלין הפירות דקל לא' ושייר פירותיו לפניו שייר מקום פירי מ"ט כל לגביה נפשיה בעין יפה משייר ומקום הפירי שייר לעצמו ואעפ"י שלא פירש וכן בפ' המוכר את הבית גבי בן לוי שמכר שדה ע"מ שמעשר שני שלו וגבי מוכר בית ע"מ שדיוטא שלו הוי טעמ' משום דגבי נפשיה וכו' אעפ"י שלא פירש כ"ש הכא דפירש שאמר שתדו' בה כדאמ' וכן מצאתי לגדול מהרי"ו ז"ל בתשובה י' על מי שמכר בית ושייר לעצמו מקום הילוך לב"ה מקודם וישיבת סוכה שיכול להשכירו לאחר ואפילו למי שיש לו בני בית מרובין ממנו והביא ראיה מהא דרב נחמן לכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר ואפילו שהיה כתוב באותו שטר כל לישנא דמשתמע לתרי אנפיה יהיה לזכות הקונה אפ"ה כתב דלא קאי אלא על מה שקנה שיהא בחזקתו אבל לאפוקי מן המוכר גם שלא מכר לא קאי ובנ"ד נמי אפילו היה כתוב כן בשטר מתנה עליה זו לא קאי אלא אגוף העליה לא אדיר' עוד אני אומר דכל לשון דירת בית בסתם הוא לא' ולא לשנים דאין אדם עשוי לאכול ולשתות ולישן ולעשות כל צרכיו בבית בפני אחרים שאינם בני ביתו דאפי' בשתי' אמרו ישתין אדם בפני ק' משום סכנה ואל ישתה בפני שנים וגבי אלמנה דהוי תנאי ב"ד את תהא יתבא בביתי וכו' מיחדין לה מדור לפי כבודו כמו שהביא מ"מ פי"ח בשם הרשב"א ז"ל ואם לא היה לבעלה בית ראוי לדור בו היתומים והיא שוכרים לה מדור לפי כבודה דדרשי' בביתי ולא בבי עקתי דכשהבית צר אינה יכולה לדחות היתומים אבל בית בפני עצמה בעיא וכן אם הית' היא ילדה והם ילדי' שנותנים לה מזונות יותר מברכת הבית הוי משום שאינה יכולה לדור עם אחרים והא הכא דתנאי ב"ד הוא את תהא יתבא בביתי ומשמע בית מיוחדת לעצמה אם אינה רוצה לשבת עמהם וכ"ש הכא שהיתה ביתה ונתנה אותה ע"מ שתדו' בה דפשיט' דר"ל בפני עצמה דאפילו שהיה בנה דר עמה בבי' כשכתב' לו היתה יכולה להוציאו מן הבית כמו שהית' יכולה להוציאו קודם מביתה ואפילו היה לו זכות לדור עמה לא היה יכול להביא אשתו עמו לביתה דאפילו שוכר בית יש מי שאומר דאינו יכול להוסיף דרים בבית חוץ מבני ביתו ואפי' שלא מחתה בו שלא תביא אשתו לבית היתה יכולה למחות בכל יום וכ"ש עתה שמת בנה שיכולה להוציאה מן הבית שאפילו היורשים יכולים לדחותה מן הבית כשהיא צר לה וליתומים אלא שוכרין לה מדור לפי כבודה וכמו שהביא מ"מ שם פי"ח מהלכות אישות בשם הרמב"ן והרשב"א וזהו אפי' היתה הבית כולו לבעלה גוף הבית והדירה כ"ש שאינה יורשה אלא שהדירה היא כלה כל ימי חייה שתשכיר לה בית' על נכסי בעלה ואיני רואה בענין זה שום ספק אלא מה ששמעתי על חכם מפורסם ה"ר יוסף נר"ו שאומר שנראה לו שיכולה האלמנה לדור עם חמותה בבית שלא מרצונה ויגעתי למצוא לו טעם ולא מצאתי ועל זה קיימת מה שחתמתי קודם כשבא לפני הכהן מצד חמות ראובן עם לאה והראה לי שטר המתנה ודנתי כי הרשות ביד לאה הנז' ולא רצתה לקיים ואז הלך אצל החכם הנז' ואמר לו שהיתה יכולה כלתה לדור עם חמותה בע"כ וצריך הוא לתת טוב טעם לדבריו: עוד אני אומר שכיון שהיתה מתנה זו ע"ת ולא נתקיים התנאי שתדור בעליה כל ימי חייה כי אלמנת בנו לא רצת לצאת והיא אינה יכולה לדור עמה שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אם כן נתבטל התנאי שאם לא נתקיים התנאי המתנה בטלה וכיון שכתוב בתנאי זה ע"מ הוי כמעכשיו ולא בעי' תנאי כפול ולא שאר משפטי התנאי כמ"ש שם הרב ז"ל ונראה לי כי הימים שלא דרה חמות' בעליה אחר הורא' חכם שיכול' הכלה לדו' עם חמותה לא חשיב ביטול תנאי כיון שהיה ע"י הוראת חכם אבל קודם בימים שלא רצה לצאת כלתה מן העליה ויצאה חמותה שלא היתה יכולה לדור עמה הוי ביטול תנאי וביטול המתנה אפי' על יום אחד שלא דרה בה כיון שכתוב בתנאי כל ימי חייה וכן אחר שנתברר על ידי מה שהסכימו וחתמו החכמים יצ"ו במה שכתבתי והודעתי לה והתרתי בה שתצא מן העליה כדי שיתקיים התנאי ולא רצת' הרי היא מבטלה התנאי והמתנה מבוטלת ולא יהיה לה שום שעבוד ושום זכות על העליה. ומה שנמצא כתוב בשטר המתנה שאין לה אלא הדירה לבד אינו ממעט בדירתה שלא תדור לבדה אלא בחברת אחרים נאם המבי"ט: רעא בראותינו נכסי בעלי בתים מתמוטטים ומתמעטים והולכים נתננו אל לבנו להשגיח על עסקי משא ומתן אסור במדינה אם יש בהם שום צד איסור רבית אשר הוא סבת התמוטטות הנכסים ושאינם עולים ומצאנו בהם פרוץ מרובה על העומד ועומד מרובה על הפרוץ לפי האמת כי לא נחשדו ישראל מלוים ולוים ועדים וערבים ללות ברבית אלא שהם מדמים מלתא דאיסורא למלתא דהתירא ומערבים איסור בהיתר ואינו בטל ברוב דאיסורא היכא דקאי קאי ולכן הסכמנו יחד לגדור פרץ ולא ביש לן לומר על מותר אסור ואסרנו כל דבר המביא לידי עבירת איסור רבית והם מכירת הבתים והחפצים בפה מכירה גמורה ובלב ע"מ להחזיר וגם כי בדין אין כאן תנאי והמכר קיים עכ"ז פשט המנהג להחזיר המקח עד שבאים הכל לידי חשבון החדשים והשנים שעמד הבית והחפץ ביד הקונה ולוקחים דבר קצוב וקצוץ על כל חדש עד אשר נראה כרבית קצוצה ועסקים אחרים כיוצא באלו ועל זה רבו המתרעמים וצריכין מעות למשא ומתן אשר בידיהם בקניית הצמר ועשיית הבגדים שאין מוצאים מי שיתן להם מעות בשותפות או בעסק או בהלואה אחר שגדרנו ואסרנו דברי אלו ועל כן צריכין אנחנו לחפש אחר דברים ועסקים המותרים וקרובים גם כן להפסד לבעלי המעות וסדרתי שיוכל בעל מעות לקנות צמר בסך ידוע פחות משוויו ושיהיה הצמר ההיא בשותפות בין שניהם לזמן קצוב וכשתמכר יקח בעל המעות חצי הריוח המגיע לו חלק הראוי להרויח למעותיו לפי הזמן וכל השאר יהיה למוכר אם לא יהיה בחצי מה שראוי להרויח המעות לא יקח כי אם החציו קודם יקח המוכר בשביל שכר טרחו למכור הצמר או חטי' שכרו כפועל בטל וכן אם לא יהיה שום ריוח לא יקח ריוח בעל המעות ואם יהיה הפסד יפסיד הוא ג"כ וכן במכירת בגדים עשויים מכל וכל או בלתי עשויים ישתתפו על האופן הנז' והמוכר לא יקח לעצמו אלא שימכור לאחרים וכיוצא בדבר משא ומתן שהוא קרוב לשכר בעל המעות ורחוק קצת מן ההפסד כיון שמסכים המוכר למכור בפחות משוויו מעט שיהיה בשותפות על האופן הנז' שלא ירויח ממה שיהיה ריוח אלא מה שיסכימו ביניהם כפי הנהוג להיות הוא במעות לפי הזמן אחריות מכל הפסד על שניהם בשוה. ונראה לי שראוי והגון לתת לב להורות היתר כמו אלו ענינים כי הוא צורך רבים שאין להם מחיה כי אם בעשיית הבגדים ואין לאל ידם לעשות כי אם במעות אחרים ואם לא נמצא להם היתר יצטרכו ליכנס בכלל אחד מהתוכחות הוא ילוך וכו' וכ"ש ברבית שמשימים עליהם על אחד שנים שלוקחים השמן או החטה בעשרה לשנה אחד ומוכרים בה' או בששה ובתם השנה אין להם במה לפרוע ומוכרים נכסיהם בזול ולפעמים חובשים אותם על דבר החוב ומעלילים על נשותם שהם ערבניות על זה: ומצאתי בתשובות הגאונים תשובת רב עמרם ז"ל שהיה מנהג בראשונה באלקירואן שהיו מלוים על הקרקעות והיו שוכרים אותם בפחות ונאמ' להם ממתיבת' קדושה שהוא אבק רבית וחזרו למוכר' והיה מתנה הלוקח על עצמו מדעתו לחזור לו קרקע לזמן כך אם יחזיר לו המעות וכשנתארך הדבר היו מוכרים קרקע מנה בחמישי' שהיו בטוחים בלוקח שיחזור ורוב העם כשהיו רוצי' למשכן בתיהם היו הולכים לסופר והיו אומרי' להם אין ראוי להיות משכנתא אלא תעשו שקר מכירה מוחלטת ואחר כך יהיה כותב עליו הלוקח מעצמו מרצונו כשתביא לי המעות בזמן פלו' אקבלם ממך והלוה היה או' מאחר שאין הקרקע יוצא מרשותי כתוב כפי מה שתרצה ואחר יום או יומים היה כותב שהתנה הלוקח מדעתו ורצונו להחזיר לו ביתו והשיב שיהיה מותר כשקונה הלוקח קנין גמור ואחר כך מתנה אם יהיו לך מעות אחזירהו לך והאריך בפרטי הענין אם מכחשים זה לזה ועל מה שטען שמכר מה ששוה מנה בחמשים הוי כמו שאז"ל כדי שלא יראה אדם לחברו דירה נאה או שדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי שראה המוכר מוצרך ודוחק חייב בדיני שמים אבל בדיני אדם אינו חייב כלל ועל מה ששאלו אם יש לעשות תיקון על המצרנים שנמנעו מלהלוות שיראים מן הקטטות ומי שהוא מוצרך עומד בדוחק כתב שאם רצה לעשות דבר שיפטר מדיני אדם אף על פי שיש בו עון בידי שמים הרי הוא מה שעשו המתחכמים בענין המכירה ושרצה הלוקח שאם יחזיר לו המעות יחזיר לו הקרקע ואם רוצה שיפטר מדיני שמים הדבר שהסכימו עליו שהו' מותר הוא משכנת' דסורא ע"כ קיצור וכוונת התשובה שנראה שמצד הדין יכולים לעשות ענין מכירות אלו לחלוטין ואפילו שוה ק' בנ' ואחר כך הלוקח מדעתו כותב לו שטר שאנחנו קוראים שטר הטבה שאם יחזיר לו המוכר המעות תוך זמן כך שיחזרו לו הקרקע או החפץ שהוא קונה ועכ"ז הסכמנו שלא יעשו כך משום דברים שבלב ולחמול על המוכרים אנו צריכין לחפש אחר משא ומתן אחר שיהיה מותר ויהיו המעות מצויים למוכרים כפי מה שכתבתי