מבי"ט חלק א קנג

וכל סך הנדוניא ואם פחת פחת לו הואיל וכבר קבלם עליו ולא השליש או מנה מאתים וכל סך הנדוניא עם התוספת שהוא השליש שמוסיפים לכל העולם ובפרט פה בין מדעתו בין שלא מדעתו גם ענין המוקדם אשר נוהגים פה דמשק לתת החתן לכלה קודם החופה וכותבים אותו בכתובתה בנוס' זה והוסיף לה מדיליה תוספת על עיקר כתובתה כך פרחים בתורת מוקדם ובאו לידה והגיעו לרשותה ואתכללו בנדונייתא וכשכותבין הנדוניא שהכניס' מבית אביה כוללים בתורת המוקדם הנז' וכותבין נכללין בהם כך פרחים המוקדמים הנז' גם זה אם כופין אותו לפרוע הואיל ואתכלל בנדוני' ותהי' בו דין הנדוניא ממש או תהיה לו דין תוספת מאחר שכתב והוסיף לה גם ענין המאוחר שנוהגים לכתוב פה דמשק אם מעט ואם הרבה מדעת החתן וכותבין והוסיף לה מדיליה כך פרחים ואינון מאוחרין ולית רשות לכלתא דא למתבע יתהון כל זמן דהיא תחת רשותיה ואח"כ מקבל הכל עליו מוקדם ומאוחר ונדוניא ותוספת כנכסי צ"ב גם בזה מה תהא דינו אם יפרע אותו ותהיה לו דין תוספת השליש הואיל וקבלו עליו כנכסי צ"ב או תהיה לו דין בפני עצמו הרב הותיק נר ישראל יאיר עינינו באור תורתו ויבאר לנו באר הטב כל אלו הפרטים יען כי רבו בם הדעות ואנחנו על פי כ"ת אנו חיים כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא נאם הצעיר הנרצע שותה בצמא את דבריו דברי אלהים חיים משה ברור: תשובה מה שכתב הרמב"ם פי"ד מה"א איש ואשתו שבאו לב"ד הוא אומר זו מורדת כו' מחרימין כו' נראה לי דה"ה בנדון זה שמכחישים זה את זה זה אומר ממנה וזה אומר ממנו דמחרימין בתחלה על מי שהוא מורד ולא יודה בב"ד דאע"ג דהתם א' מהם אומר לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמו והכא בנדון זה כל א' אומר אתה הוא המורד סוף סוף הכחשה יש ביניהם והאי הכחשה יותר חזקה מאותה הכחשה ולכן מחרימין ביניהן בתחלה על מי שהיא מורד ולא יודה בב"ד ואח"כ יתיחדו בפני עדים כמו שכתב הרב ז"ל וכפי מה שבא בשאלה כבר נתארך הענין בריב זה ביניהם ונתיחדו כמה פעמים ועכ"ז ראוי לחזור ליחדם בפני עדים אחר שיחרימו על העב' ויכללו ג"כ העתיד והוא היחוד בפני העדים ואם עדיין הם טוענים כתב הרב ז"ל מבקשים מן הנטען ובנדון זה שניהם נטענים ועל כרחם עושין פשרה כפי כח הדין ומגלגלים ביניהם על כך כי אין הדין נותן להאמין את הא' יותר מן האחר אלא א"כ יראה לדיינים אי זו אמתלאה לא' יותר מן האחר ויסמכו דעתם על כך ואם יתברר מי הוא המורד ידונו כמו שכתב הרב ז"ל בפ' הנז' ועל דבר הכפייה אם יתברר שהוא המורד כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובה אם היא רוצה כמו שכתב בא"ה סי' ע"ז ובמ"מ פי"ד על דברי הרב ז"ל זהו כפי מה שכתוב בשאלה כי כן נראה מעניינו כי אינה חביבה עליו כו' ושמא אין לו חולי אבל לפי מה שנראה ברור בשאלה כי היא אומרת לעולם שאין לו גבורת אנשים ואם נתברר שכך טענה לעולם ועוד היום טוענת כן בפניו היא נאמנת אע"פ שהוא מכחיש אותה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה הובאה סי' קנ"ד כתב ואם טוענת שאין לו גבורת אנשים וכו' ושואלת גט נאמנת וכופין אותו מיד כיון שאינה תובעת כתובה וענין הכפיה להרי"ף ז"ל אפי' בשוטי' בכל מה שנז' עליו יוציא ויתן כתובה ולר"ח אומרים לו כבר חייבוך חכמים ושרי למקריך עבריינא וכן כתב סמ"ג וכתב הרא"ש ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים וכו' כמו שכתב בסוף סי' קנ"ד ובנדון זה לדעת הרמב"ם פטור נראה דאין כופין שכתב האשה שבאה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ וכו' מאריכין בדבר זה עד שיעשו פשרה והכא נמי בנ"ד אומר' שאינו יכול לשמש כדרך כל הארץ דהיינו ישען על ביתו וכו': ולענין פרעון הכתובה כשאומר יוציא ויתן כתובה אם ענין שאלה זו הוא לענין מרד ויתברר שהוא המורד כופין אותו אפילו לדעת הרב ז"ל לענין הכפיה כמו שכתוב למעלה ויפרע לה כל נדוניתה ומנה ומאתים ותוספת כמו שכתב הרב ז"ל פי"ו שאין נקרא כתובה סתם אלא עיקר כתובה ותוספת בלבד כמו שאמר פ' אע"פ תנאי כתובה ככתובה והנדוניא פשיטא שהוא נותן לה אע"פ שאינה בכלל שם כתובה ואפילו מה שנפסד ממנה חייב ליתן לה דאפי' כשהיא מורדת נותן לה צ"ב כל מה שנפסד וכלה כמו שכתוב בתשובה להרשב"א ז"ל סי' תת"ס אע"ג דדין הגמרא אינו כן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובבאה מחמת טענה בעי' חוטרא לידא וכו' אמרי' יוציא ויתן כתובה וכתב הרב ז"ל פט"ו דאין לה תוספת וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ג דהיינו משום דאמרינן התם דתנאי כתובה ככתוב' ונפקא מינה למורדת וכו' ולא אמרי' ונ"מ לבאה מחמת טענה כו' אבל מנה מאתים ונדוני' אית לה וכן נ"מ במורד שהוא הוא הגור' ומוסיפין בכתובה כל שבת ג' דינרים כל זמן שתרצה היא לישב פשיטא שיתן לה כל נדוניתה ומנה מאתים ותוספת ואם יתברר שטענתה היא ישען על ביתו הרי כתבנו כי לדעת הרא"ש ז"ל כופין ולדעת הרמב"ם ז"ל מאריכין בדבר עד שיעשו פשרה ואין כאן גביית כתוב' שאין כופין אותו ולענין המוקדם אם הוא המורד פשיטא שיתן המוקדם עם הנדוניא ואם היא מורדת אע"פ שנוטלת כל מה שהכניסה עמו אינה נוטלת המוקדם אעפ"י שהוא בידה דלענין כזה אין המוקדם כדין הנדוני' וכן מצאתי תשובה למורינו הרב כמה"ר יעקב בירב ז"ל לענין יבמה מורדת שאין המוקדם כדין הנדוניא לזה וכיוצא בו' נאם המבי"ט על החכמי' שגערו בספרים שלא יעשו מלאכתם בע"ש מן המנחה ולמעלה כתבתי כי נוגעים הם בכבוד שבת כי המפרשי' ז"ל כתבו כי איסור מלאכ' בע"ש משום כבוד שבת נגעו בה וא"כ כבוד שבת הוא שיסתפ' מי שלא היה לו שהות להסתפ' קודם המנחה ואפי' על יד ישראל ומה שהביאו מכלבו איסור בכל בו יש גם ההתר שהרי כתב אח"כ שאיפשר להתיר בתספורת הדיוט וכו' והם גלו טפחיים מן האיסור וכסו טפח ההיתר ואין תספור' הדיוט יותר ממה שעושים בע"ש אחר המנחה שממהרים לספר ואין ממרקין התספורת והמקדי' להסתפ' קודם המנחה הרי זה משובח ומי שנתאחר אינו מגונה וכדעת' ידענו גם אנו בכל השנים שעברו שלא מחינו בספרי' והבא לשנות אין שומעין לו: נאם המבי"ט: זה כתב הרב ז"ל להחכם השלם כמה"ר שמואל ן' וירגה זלה"ה: רסח לא אשיב על דבריך המכעיסות את הקשה לכעוס אבל מה שכתבת מכל הפוסקים שהם אומרים הוא לפי דעתך וראיותיך אינן צריכות דחיה כי אין ענין לתספורת ומדעתך היה לך לראות מה שיכולים לדחות כי אין מי שידבר בפירוש בתספורת כי אם הכלבו ובו כתוב ואיפשר להתיר כו' ועל זה כתבתי לך כי היה בו איסו' והיתר והנה היום נתתי כתב ביד הספרים תראיהו בידיה' שהתר הכלבו היה על זה ואתה העלמת אותו אתמול ומחרתו ותלית בו טעות כי לא השגחתי על מלת ע"כ ונתת התנצלות על שהמהירות גרם כן לדבר הזה אסלח כי לא כתבתי אלא על ואיפשר וכו' ועתה ראיתי דברי הרב ה"ר יוסף יצ"ו אשר נתן טעם למנהג וגם עליו הארכת לשון ומענית כמנהגך ומה שכתב סוף דבר יחזור בו כ"ת ונעשנו אב ב"ד לא אתה במקום חכמים לומר שתעשה מה שאינו ברשותך ולא אני כעקביא בן מהללאל שנאמר לו כך ואיני ראוי לכך להשיב מה שהשיב הוא ואני איני מרפה ידי עושי מלאכת שמים ח"ו אדרבה אני עושה מעש' ת"ל מה שעולה בידי לפי הזמן וקודם החכם ה"ר ש"ט יצ"ו סבבתי אני כמה שנים בכל ע"ש ופעם אחד סלקתי אח' מלפני הספר בחצי ראש מגולחת כי היה קרוב לביאת השמש וגם אני אתחכך בכל מה שעשית' עד עתה לש"ש ואיני חושש במה שאתה יוצא מן השורה כמה דברים כי כל הדברים הולכים אחר הרוב שהוא לש"ש ומיעוטא קמא קמא בטיל וכן עשיתי עתה בכמה דברים אשר התרסת כנגדי אפילו בחתימה נאם אחיך לאהבת הכתוב ואהבת לרעך כמוך המבי"ט: רסט על דבר דינה אשת שמעון שהיתה תובעת מבעלה הנז' מזונות ופסקו לה ב"ד מזונות ושמעון לא היה רוצה לתת לה ועל זה לא רצתה היא לשבת עמו אפילו שירצה הוא לתת מה שקצבו עליו כי אמרה שלא יקיים ואמרו ב"ד שהיתה מורדת ושתפסיד כתובתה מיד והלכו ב"ד ואנשי הקהל ומכרו לה מה שהביאה מבית אביה והשליכוה מבית בעלה ואחר כך התרו בה ב"ד שתחזור עם בעלה ולא רצתה ותבעו כתובתה ממנה והיא השליכה כתובתה לפני ב"ד ואנשי הקהל ובא בעלה וחטף כתובתה מלפני ב"ד ואמרו אליו אנשי הקהל לא טוב הדבר אשר אתה עושה תניח הכתובה ביד ב"ד אולי תחזור עמך היום או למחר וגזרו עליו שלא יקרענה אחר זה ביום עצמו חזרה היא לביתה וכראות בעלה שחזרה קרע הכתובה ואמרו שאחר שהכתובה קרוע אין הרשות בידה לחזור אלא הרשות ביד בעלה ואם לא ירצה לא יזון אותה ולא יכתוב לה כתובה יורנו רבינו אי זהו דרך ישרה ישכון אור: תשובה אינה נקראת מורדת להפסיד כתובתה אם אינה רוצה לשבת עמו כשאינו רוצה לזון ולפרנס אותה אדרבה כיון שאומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה כרב למאן דפסק כוותיה ואפילו אליבא דשמואל דדחי להא דרב ואמר עד שאתה כופה אותו להוצי' כפה אותו לזון ופסקו רבוואתא כוותיה אם אין ב"ד יכולים לכופו לזון יכפוהו להוציא כמו שהביא מ"מ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל פי"ב מהלכות אישות ואם מפני מה שאמרה שאינה רוצה לשבת עמו אפילו שירצה כל זמן שלא רצה אינה מורדת אדרבה הוא המורד וכשיתרצה הוא אחר כך יכפו אותה שתחזור עמו אבל אינה נקראת מורדת אלא מתשמיש כרב הונא דפסקינן הלכתא כוותיה דדוקא מתשמיש הוי' מורד' אבל לא ממלאכה וכתב הרשב"א ז"ל באומרת איני עושה מלאכ' כופה אותה או שאינו זנה או ב"ד מוכרין לו מכתובת' וכו' כמו שהביא מ"מ פי"ד והכא נמי כיון שאינה מורדת מתשמיש אינה נקראת מורדת כדאמ' אם או' שאינה רוצה לשבת עמו אפילו שירצה, הוא לתת וכו' כי אמרה שלא יקיים יבטיחוה ב"ד לכופו כשלא יקיים ותחזור עמו ואם לא תרצה אז יכפו אותה בעונשים כפי מה שיראה לב"ד ואם מחזקת בדיבורה לומר שאינה רוצה לשבת עמו מפני שלא יקיים אין בטענה זו ממש והוי כמורד' בו לצערו מפני שלא רצה קודם לזונה כמו שפי' הרמב"ם ז"ל דבעי' ליה ומצערנא ליה מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני וכו' ודינה הוא בפחיתת כתובה כמו שכתבו המפרשים לא בהפסד כתובתה מיד דדוקא דמאיס עלי לדעת הרמב"ם ז"ל הוא דתצא בלא כתובה מיד מפני שכופין אותו להוציא מיד לדעתו ואם כן לא היה מן הדין שימסרו לה ב"ד ואנשי הקהל מה שהכניס' מבית אביה ולהשליכה מבית בעלה ואפילו אח' שהתרו בה ולא רצתה כיון שלא עברו זמני ההכרזה ואפשר שב"ד לא עשו כן אלא להפחידה כדי שתחזור וכמו שנראה ממה שגזרו עליו אחר כך שלא יקרע הכתוב' והוא לא טוב עשה בעמיו לקרוע הכתוב' וחייב לחדש לה אחרת כמו בראשונ' ומי שאמר שאחר שהכתוב' קרוע' אין הרשו' בידה לחזור אלא ביד בעלה ושאינו חייב לזונה ולא לכתוב לה כתוב' לא ידע בין ימינו לשמאלו ובימנו יכתוב לה כתובה דאסור לשהות עמה בלא כתובה ובשמאלו יזון אותה דאף על גב דכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב דיש מן הגאוני' שמור' שאין פוסקי'