מבי"ט חלק א קלב

בעוד המעות בידה (נתנו) (נראו) לה העדים אכתי צריך שיחזור ויאמר לה הרי את מקודשת לי וכו' והיא תשיב הן משום דעד השתא הוו מעות בידה כמו פקדון כיון דלא מהני עדות העדים שהיא אינה רואה אותם והשתא שרואה אותם צריך לחזור ולומר לה כדאמ' והכא נמי לא שנא דעד השתא דלא היו מכירים אותה לא מהני עדותם והיא יודעת בזה שאין הקידושי' חלין כל שאינם מכירי' אותה דאין כאן שנים בדבר שבערו' כמו שיודעת (בלא יודעת העדים) לדעת הרשב"א שאף על פי שתקבל לשם קידושין אינם חלים אם אין שם עדים. נאם המבי"ט: ועיין סימן שכ"ו: שאלה רכז ילמדנו רבי' ראובן טען שקדש את חנה בפני עדים ובא דוד חנה בפני ב"ד במקומ' והביא ראובן עדים איך ביום שושן פורי' בא ראובן הנז' קודם חצות והלכו עמו וקרא לחנה הנז' בפניה' ונתן לידה שני שאהיש של כסף בתורת קידושי' ואחר שהטילו ב"ד ק"ק ספרדים נח"ש שיאמרו כל מה שידעו וראו על זה בלי תוס' וחסרון ואמרו שאמר לה ראובן הנז' דברים אלו כהוייתן טומא אישטו"ש דוששהיש פור קידושין ר"ל תקחי אלו שני שאהיש לקידושין והלכ' לה ואז אמר אח' מן העדים מי היא זאת וקרא אותה ראובן פעם שנית ובא' וגלת' פניה והכירוה והיא היא שלקחה השאהיש בתור' קידושי' וכנראה שאלו ששמעו עדו' זה אמרו שהיא מקודש' אז בא מורש' חנה הנז' לפני החכמי' שבעיר ואמרו לו שאין קידושיו קידושין לדברי רוב הפוסקים כיון שלא היה מדבר עמה על עסקי קידושי' וגם לא אמר לה שתהיה מקודשת לו הויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים ואפי' למ"ד דהויין ידי' מודה הוא בקידושין דלא הויין ידים ואינה צריכה גט וכמו שהכריע הרא"ש ז"ל וכ"ש בנ"ד שלא אמר לה אפילו הרי את מקודשת אלא לקח אלו בתורת קידושין דלית מוכיח מתוך לשונו מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת אבל מ"מ ראוי הוא להחמיר ולהצריכה גט אחר שהרשב"א והר"ן אמרו שראוי לחוש בדבר הזה ואמרו שכל זה השיבו לו לפום ריהטא וכמדומה שאותם ששמעו העדות שמעו שדעתם היה לומר שלא היתה מקודשת אלא שעל צד היותר טוב היה ראוי להצריכה גט וחזרו ושלחו לעדי' שיעידו שנית ואמרו העדים ששמעו מפי המקדש שאמר י"ו טידו אישטוש שאהיש פור קידושין ר"ל אני נותן לך אלו שני שאהיש לקידושין ולפי מה שחזרו והגידו הרי הוא כאילו אמר הרי את מקודשת לי דהויא מקודשת גמור' לפי דברי השומעים שנית שחושבים דבקידושין כיון שהעידו העדים חוזרים ומגידים ונפלה אש המחלוקת ביניהם יורינו רבינו אם הם קידושין או לאו: תשובה נראה שמה שהעידו בראשונה שאמר לה תקחי אלו שני שהאיש לקדושין דהוו ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים לדעת רוב הפוסקים ז"ל אפילו לענין גיטי' וקידושי' ואפילו נימ' דלהוו ידים לענין גיטי' כאביי היינו משום דכיון דבעלה מגרש לה ולא מי שאינו בעלה הוו ידים אבל בקידושי' אי לא אמר לי יש לומר לאח' מקדשה כמו שכתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקידושין ורבינו ישעיא מטראני ז"ל פ"ק דנדרים ובתשובה האריך הרא"ש ז"ל כלל ל"ו על ידים שאינם מוכיחו' דלא הויין ידים והעלה דאי לא אמר לי אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וכן הביא בעל מגיד משנה פרק ג' מהלכו' אישו' דאם לא אמר לי כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והרבה מן המפרשים ז"ל שאינה מקודשת וכו' משום ידים דאינם מוכיחות והר"ן ז"ל פ"ק דקידושין כתב ומ"מ בקידושין כל היכא דלא אמר לי לא הוו קידושין כלל אלא שיש מי שאומר דאף על גב דקי"ל דידים שאין מוכיחו' לא הויין ידים אפי' הכי לענין גיטי' וקידושי' אזלינן לחומר' והויא לה ספק מקודשת וכו' ודחה ראייתם וכתב אי לא אמר לי פשיטא לן דלא הוייא ידים כלל דהא קיימא לן כרבא: והשתא בנדון דידן נמי דלא אמר לי אין לחוש כלל דנראה דגריע האי לישנא מלישנא דהרי את מקודשת דלא הויין ידים כלל ואפילו שנתן לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת והכא לא אמ' אלא תקחי אלו שני שאהיש לקידושים הוה ליה כאילו נתן בידה השאהיש ואמר לה לקידושין דמאי דקאמר תקחי אלו שני שאהיש לא היה צ"ל כיון שהיה נותנם בידה וכדתני' כיצד בכסף נתן לה ואמר לה הרי את מקודשת לי ה"ז מקודש' ואצ"ל הרי את מקודש' בכסף או בטבע' זו וכן הביאו כל המפרשי' ז"ל לשון הברייתא וא"כ ה"ז כמי שנתן בידה שני שאהיש ואמר לה לקידושי' דגריע מהרי את מקודשת דאמרי' דהוו ידים שאינם מוכיחות ולא חיישינן להו כלל אף על גב דאמר הרי את דמשמע דהקידושין הן לה אלא שלא אמר לי ולא לפלוני והכא דהוי כמי שלא אמר אלא לקידושין אין במשמעות לשון זה אם הקידושין הן לה ולא למי היא מתקדשת ופשיטא דאפי' למאן דחייש לידים שאינם מוכיחות כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא יחוש כשאמר תקחי אלו לקידושי' כדאמרינן וה"ר דוראן ז"ל תשובה כ"ג על מי שאמר לאבי הבת טול טבעת זו אמר לו אבי הבת ולמה א"ל שלח ידך ואחוז בו ולקחו ואז אמר לו קידושין על בתך השיב שאינה מקודשת כלל מכמה טעמים הטעם השלישי מפני שלא אמר בשעת הקידושין דברים שהאשה מתקדשת בהם שכשאמר לו קידושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש וכו' וכתב ועוד דבעינן שיאמר לשון שמוכיח להבא כדמוכח בהשולח גבי ביטול גט דאסיקנא דהרי הוא חרס לישנא דלהבא אבל בלא הרי לא משמע להבא ודמי לחרס הוא וכו' דלא אמר כלום והכא נמי דאמר קידושין הן לא אמר כלום כיון שלא אמר קידושין יהו או הרי הן קידושין ע"כ קיצור לשונו: והא הכא דהוי כמי שאמר בבת אחת טול טבעת זו קידושין על בתך והשיב דאינה מקודשת כלל והכא נמי לא שנא וכיון שהעידו כי בלשון זה היו הקידושין אינם חוזרים ומגידים אחר כך שהיו בלשון אחר אבל צריכים אנו לחוש למה שחזרו והגידו מפני שלא הוזכר הב"ד שקבלו את העדות אם היו ראוים לקבלת עדות והביא ה"ר דוראן ז"ל בסוף תשוב' ב' שכתב הרב בעל העיטור ז"ל והלכתא קבלת עדות צריכה ג' מומחין וכו' ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדות וכו' ע"כ וכתב הוא והנה הרב ז"ל בקעה מצא וגדר בה גדר וכו' מ"מ סברתו נכונה אבל לאו דוקא שלשתם מומחין דלא עדיף קבלת עדות משאר דינין דיחיד מומחה סגי ושלשה אפילו אינן מומחין אלא בקיאין בהלכות עדות קאמר ע"כ וכן בצרור הכסף דרך ראשון הביא דברי בעל העיטור. ואם כן אפילו למה שחזרו והגידו שאמר אני נותן לך אלו שני שאהיש לקידושין צריך לדעת אם יש בלשון זה ידים מוכיחות לשיהיה חשש לקידושין אלו ואפשר לומר דאפילו בזה בלשון אין כאן ידים מוכיחות דאף על גב דאמר אני נותן ליך אפילו לא היה אומר כך הרי היא והעדים רואים שהוא הנותן אפילו שהיה הקידושין לאחר ואין מורה לשון זה שבשבילו הוא מקדש אותה ומה לי אמר או לא אמר הרי הוא כמי שנתן מה שנתן ואמר לקידושין כמו שכתבתי למעלה במה שהעידו בראשונה ואף על גב שהשיב הרשב"א ז"ל סימן תשע"ד ואלף רל"ד על מי שאמר הרי אני נותן לך לקידושין דלשמואל וכו' דאמר דבעינן ידים מוכיחות אינה מקודשת ומיהו יש לחוש ולהחמיר שמא בקידושין בהענין זה לא בענין ידים מוכיחות וצריכה גט היינו משום דאמר הרי אני דלשון הרי משמע להבא כמו שכתב ה"ר דוראן ז"ל בתשובה שהבאתי למעלה אבל בנ"ד דלא אמר הרי לא משמע להבא והוי כחרס הוא דלא אמר כלום כדאמ' לעיל ועוד דלא החמיר הרשב"א ז"ל אלא במה ששאלו לו שהיה בענין שנתכוונו שניהם וכמו שהשיב הוא שמא בקידושין בענין זה לא בעינן ידים מוכיחות והיינו משום שנתכוונו שניהם וכמו שהביא מורינו הרב ז"ל תשובה זו וכתב עליה וזה לשונו הרי בפי' לדעת הרשב"א שאפילו כאן שהיו ידים אלא שאינם מוכיחות לא אמר שראוי לחוש אלא מפני ששניהם אמרו שנתכוונו לשם קידושין אבל אם היתה האשה מכחשת לא היה חושש לקידושין כלל עכ"ל והכ' בנדון דידן האשה מכחשת וכן בתשובה הריב"ש ז"ל סי' רס"ו דכתב על מי שאמר כשנתן הטבעת הרי אני נותנו לך בתורת קידושין ולא מיקרי ידים שאינם מוכיחו' והוי דיבור שלם שנראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת וכו' הכא נמי אמר הרי דהוי לישנא דלהבא ומ"ה הוי דיבור שלם שנראה שהוא המקדש והיא המתקדשת ובנ"ד דלא אמר הרי לא משמע להבא אלא שיהיו מונחים בידה לקידושין למי שירצה הוא. ומצאתי תשובה למורינו הרב ז"ל על מי שאמר תקחי זה הדינר לקידושין לי שאין ממשות באלו הקידושין והביא ראיה מתשובה זו של ה"ר דוראן ז"ל והרי כאן שאמר בפי' בקידושי' לי ואפילו הכי חשיב ליה כההיא תשובה משום דאינו מוכיח מתוך לשון זה ולא פי' שום אשה למי היה מקדש שנוכל לפרש שר"ל שתשמ' אותו היא לכשיקד' למי שירצה וגם דלא הוי לישנא דלהב' כמו שהאריך בתשובתו: ואפילו שהיה איזה חשש בלשון זה שהעידו עליו אחר כך אין מקבלין עדותן כלל משום דקודם הגידו שקבלו עליהם נח"ש שיאמרו כל מה שידעו ואמרו מה שאמרו וא"כ מה שאמרו אחר כך היא הגדה שנית לפי דעתם עברו קודם על הנח"ש שקבלו לומר כל מה שידעו ולא אמרו מה שאמרו לבסוף ומתחלת העדות עברו על החרם על פיהם שלא אמרו כל מה שידעו לפי דעתם ואין עדות' עדות לא בראשונה ולא בשניה משום דהוו פסול עדות על פיהם ואין כאן קידושין בפני עדים כשרים כמו שצריך בקידושין ואין לחוש להם וכמו שהאריך הריב"ש ז"ל באותה תשובה דמי שעובר על החרם פסול לעדות דהוי כשבועת ביטוי ושכן כתב בעל העיטור גם הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם כתב שהוא כעובר על השבועה והרשב"א כתב דאסור לעבו' על החרם דבר תורה ודנין בספיקו להחמיר ובנ"ד חמיר משבועת ביטוי דמשעה דנפק מפומיה עבר: ואין לומר דלא חשיבי עוברים על החרם במה ששנו מעט במה שאמרו אחר כך ולאו אדעתייהו שהיה שינוי בין תקחי אלו ב' שאהיש לקידושין לאני נותן לך אלו ב' שאהיש לקידושין שהרי בפי' פירשו להם שיאמרו כל מה שידעו בגזרת נח"ש ואז אמרו ע"פ החרם שאמר לה ראובן דברים אלו כהוייתן תקחי אלו ב' שהאיש לקידושין וכיון שב"ד אמרו לעדים אחר שהטילו נח"ש שיאמרו כל מה שידעו בלי תוספות וחסרון והם אמרו שאמר ראובן דברים אלו כהוייתן תקחי וכו' נראה שהם מעידים שאלו הדברים ממש הוא שאמר ראובן המקדש בלי שום שינוי וכשחזרו לומר אחר כך מה שאמרו ושנו בדברים הרי עברו על החרם מקודם שלא אמרו הדברים כהוייתן לפי מה שאמרו עתה אפילו לא היה שום שינוי בענין העדות אלא שינוי בדברים מפני שאמרו שאמר דברים אלו כהוייתן וכ"ש שיש שינוי בענין דעדיף עדות זה מן הראשון והם כוונו לתקן עדותם שיועיל להיות קידושי' מפני ששמעו שהדיין נר"ו אמר שהיו ידים שאין מוכיחות אלא שהיה ראוי להחמיר וא"כ מתחלה עברו על החרם