מבי"ט חלק א קכח

עכב המוהייארי"ש בטריפול ואחר כך אמר לו שירפה ידו מעל המוהייאריש שכבר היה בידו תשלום כל מה שפרע בעד אחר ואז הרפה ידו מעל המוהייאריש ונותנים על פיו לחוב אחר כמו שהביא עדות שעל פיו נתעכבו המוהייריש ועל פיו ניתן רשות לתתם לאחר וא"כ נאמן עתה כ"ר שלמה בשבועתו שהוא אמר לו שהיה בידו ספק לפרוע ושירים ידו מהמוייאריש מגו שהיה יכול לומר פרעתי כדאמ' ובס' התרומות הביא לשון הרמב"ם ז"ל ב' שערבו וכו' ואמר כי מלתא צ"ע והביא השגת הראב"ד ז"ל וששאל הוא את פי הרמב"ן ז"ל והשיב לו בארוכה שלא יפרע אלא מחצה מזה ומחצה מזה אין לו גובה מן הב' כדין ב' שלוו מא' והתם זה חוזר לגבות מזה מה שפרע עליו כדין ערב וכתב שראה להרמב"ם ז"ל שכתב שיפרע מאי זה מהם שירצה ואינ' משמע מדבריהם שהם סוברי' על דברי הרמב"ם ז"ל שיפר' מאי זה מהן שירצ' ואין זה חוז' על חבירו דדוק' כשאין לזה לתבוע ממנו מחצה ותובע הכל ממי שיש לו יכול זה לחזור על מי שלא היה לו כשיהיה לו אבל לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שיפרע מא' מהם כבר נמחל שעבוד הערבות ואין לזה על חברו כלום כדפרי' ולכן תמהו על דבריו והרשב"א ז"ל סובר כהרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל פ"ק דב"ק על ההיא דג' אחין שחלק' ובא ב"ח כתב דבלקוחות שלקחו בבת אחת ובא ב"ח דמוכ' שיטרוף ממי שירצה וכתב וכן מצאתי כתו' בשם רב האי גאון ז"ל ב' לקחות של ב' שדות כא' ובא ב"ח גובה מאח' מהן ואין ללוקח על חברו כלום וכיון דכתב הרא"ש ז"ל יטרוף ממי שירצ' וכן מצאתי בשם כו' ואין ללוקח כו' משמע דממי שירצה דקאמר לא מצי למהדר אלוקח חברו והכא נמי בדין ב' ערבים שכתב הרמב"ם ז"ל יפרע ממי שירצה אינו יכול לחזור על חברו והכא נמי ב' ערבין לדעת הרמב"ם ז"ל לא שנא וכן הביא בס' מישרים בשם רב האי גאון בתשוב' ור' יהודאי נתיב ו' חלק ח' וכן בנתי' כ"ו ח"ו ואם כן ה"נ בשני ערבים להרמב"ם ה"נ דגובה ממי שירצה ואינו חוז' על חברו כדאמר לעיל. ובמשרים נתיב ל"א חלק כ מצאתי שהביא תשובה להרמ"ה ז"ל על שטרי חוב על גוים והם של ראובן ושמעון ולוי ויש בו ערב ובא לוי ופטר הערב בלא דעת חבריו חייב לשלם שפשע ואפילו שאין הערבים פטורי' מחמת שלא פטרום ראובן ושמעון אפ"ה חייב דכל בידי גוים ברי היזיקא וכו' הצעיר המבי"ט וחתמו בפסק זה ארבעה חכמים יצ"ו: זה קצת ימים שכתבתי פסק דין לפטור את כ"ר שלמה מתביעת כ"ר ישעיה על דבר מה שהיו שניהם ערבי' קבלני' על כ"ר דוד גבישון נ"ע ופרע כ"ר ישעיה כל מה שהי' חייב אחיו וחזר על ר' שלמה שיפרע לו חצי מה שיפרע כדין שנים שערבו לא' שכתוב בטורים סימן קס"ב שאם פרע הא' שחוזר על חברו ולפי הטענת שטענו בפני ממה שהוד' כ"ר ישעיה שנכנס בידו מנכסי אחיו כ"ר דוד לא נשאר לו שום תביעה על כ"ר שלמה כי אינו יכול עתה לחזור בו ולומר שלא קבל מה שהודה בב"ד שקבל: עוד פטרתי אותו מטעם שכבר פרע ואינו יכול לחזור על האחר לפי מה שפי' אני סברת הרמב"ם ז"ל בשנים שערבו פכ"ו ומצאתי דומה לו בשני לוקחים בבת א' שאם בא ב"ח וטרף מא' מהם שאין זה חוזר על חברו כמו שהביא הרא"ש ז"ל פ"ק דקמא ושאר ראיו' שהבאתי. עוד פטרתי אותו מטעם שהראה מחילה מן המלו' שמחל לו ערבותו של כ"ר דוד וכתבו הגאוני' ב' שנכנסו ערבים ופטר המלוה את אחד מהם שנשא' החוב על אותו שלא פטר ועל הלוה דמשמע שאינו יכול לחזור על אותו שפטרו המלוה וכמו שהביא בטורי' סי' קל"ב לשון הגאוני' וגם כי זה המלוה היה אפוטרופוס על היתומים ואינו יכול למחול היינו אם לא היה מוצא לפרוע חוב היתומים מן האח' אבל אחר שנפרע מן האחר מחילתו (לא) הויא מחילה: עוד ידעתי על טעם ד' לפטור את כ"ר שלמה הנז' ולא כתבתיו קודם עד עתה שראיתי שיש מי שמגמג' על אי זה מן הטעמי' הא' דרך דחיה בעלמא ולא בדבר מוכרח והוא במה שטען כ"ר שלמה שאמר לו כ"ר ישעיה שהיה לו מנכסי כ"ר דוד ספק לפרוע כל חובו זולת סך מועט ושיעכב מוהייאריש של כ"ר דוד ביד כ"ר שמואל מניין על מה שיחסר ושאחר זמן אמר לו שירפה ידו מעליהם ויתנום לר' שמעי' שותף כ"ר דוד לפרוע חוב אחר של כ"ר דוד מפני שכבר היו בידו נכסים תשלום כל החוב וכן עשה: ואם כן נאמן כ"ר שלמה בטענה זו בשבועה מגו שהיה יכול לומר פרעתי שתביעת ערב מהלוה הויא מלוה על פה ולא טרפא ממשעבדי מן הלוה אלא א"כ כתב לו המלוה בשטר קני לך איהו וכל שעבודא דאית ביה וכמו שהביא בס' צרור הכסף בשם הרמב"ן ז"ל ושכן סובר הרשב"א ז"ל וכן במשרים נתיב ד' וכן נראה שסובר הרמב"ם ז"ל ממה שכתב הרב בעל מ"מ פכ"ו ובצרור הכסף גם כן כתב שכן סובר הרמב"ם ז"ל וכל זה הוא כשבא לגבות הערב מהלוה אבל ערב מערב אפילו שיגבה מחבירו כמו שכתב בעל הטורים אין זה אלא תביעה ע"פ דמאין בא לו שעבוד לערב א' על חברו דשניהם הוא שנתחייבו למלוה ולא א' לחברו וראיתי בח"מ סי' ק"ל שכתב בשם רבי' יונה ז"ל שקבלתי ממך לא מהני אלא שלא יוכל הלוה לומר פרעתי לא שיגבה ממשעבדי עד שיכתוב לו בדרך קנין שטרות קני לך איהו וכו' דמשמע דבקבלתי לחוד אינו יכול לומר פרעתי אפ"ה ממה שהביא הרשב"א ז"ל בשם רבו רבי' יונה ז"ל נראה דהויא מלוה ע"פ אפי' לומר פרעתי ובמשרים ג"כ כתב וז"ל וגובה מבני חרי ונאמן לוה לומר פרעתי ואפי' שהשטר ביד הערב ואם כתב לערב המלוה התקבלתי והקנה לו בכתיב' ומסיר' גובה ממשועבדים וכו' דמשמע דכל שלא כתב כן נאמן לומר פרעתי ולא גבי ממשעבדי ואם יש בזה שום חילוק בין פרעתי למשעבדי דינו כערב עם המלוה אבל ערב מערב אחר אין לו שום שעבוד בשטר אפילו למה שכתב בעל הטורי' שחוזר על חברו כמו שכתבתי ובפ' ג"פ כתב הרשב"א ז"ל עלה דהא דתני' ערב שהיה יוצא ש"ח מתחת ידו אינו גובה דפי' הראשונים דהאי אינו גובה ודאי מן היתומים קאמר ומסתברא כו' וכן סיפא אם כתב לו התקבלתי גובה אמאי לימא ליה הדרי ופרעתיך דלא מלוה בשטר היא לו כו' אלא לאו מן היתומים כו' משמע דפשיטא להו לראשונים ז"ל ולהרשב"א ז"ל דאם כתב לו התקבלתי אכתי מצי למימר ליה הדרי ופרעתיך ולאו מלוה בשטר היא לו אלא א"כ כתב לו קני לך איהו וכל שעבוד' כו' כמו שהבי' בנמקי יוסף בש' הרשב"א ז"ל דלא גרע מאיניש דעלמא וכמו שהביאו הפוסקים ז"ל הצעיר המבי"ט: רכא ראובן היה מוסר גט לשלי' להוליכו לארוסתו ששלחו לו שיתנו לו עשרים פרחים על הגט ורצה לומר לשליח שימסרנו ע"מ שתתן לו הכ' פרחי' ואמר לו החכם שסדר הגט לא תתנהו בתנאי אלא תמסרנו לשליח ותאמר לו שלא יתן אותו עד שיתנו לו קודם הכ' פרחי' ואז צירף החכם שני אנשים עמו לב"ד ומנה השליח ומסר לו הגט ואמר לו הולך גט זה כו' בלי שום תנאי וכתב שטר השליחות ולא הוזכר בו שום תנאי כלל וחתמו בו הג' דיינים והלך השליח וקבל המעות ונתן הגט ואח"כ באו קרובי האשה ולקחו' ממנו בחזקה וכשהגיע הדבר למקום כתיב' הגט אמרו בפני ב"ד ב' האנשים שנצטרפו לב"ד להיותם דיינים עם החכם המסדר שבשעת מסירת הגט ליד השליח אמר לו לשליח אל תתן הגט עד שתקבל קודם העשרים פרחי ותמסר' ביד לוי או ביד יהודה ואח"כ תתן לה הגט ואח"כ כשנחקרו העדים האלה בפני ב"ד אחר אמר להם החכם מסדר הגט אני הייתי מקר' ומסד' למגר' מלה במלה מתוך הכת' של שטר השליחות ולא הזכרתי שום תנאי אמרו לו כן הדבר ומה שאמרנו בשעת מסירת הגט הכוונ' סמוך למסירתו קודם שתקר' לו אתה הדברים כשהי' מוסרו לשליח והחכם המסד' אמר שלא שמע דברים אלו שמעידי' אלו בשע' שהם אומרים יורה המורה אם בטלו הגירושים על שנתן השלי' הגט בידיה קודם נתינ' המעות ללוי או ליהוד' או אם נחשב' לחוזרים ומגידי' אחר שהם עצמם חתומי' בשטר השליחו' וכתו' בלי שום תנאי ויהיה הגט כשר: תשובה לדעת רבי' האי ז"ל וכת מן הראשונים שפי' הא דתנאי היו דברינו נאמני' אפילו כשכתב ידן יוצא ממקום אח' כמו שהביא הר"ן ז"ל פר' האש' שנתאלמנ' בנ"ד נמי לא הוו חוזרים ומגידי' ואפילו שבשט' שליחות שכתב שעשאו שליח לא הוזכר שום תנאי הרי הם אומרים שסמוך למסיר' הגט כשעשאו שליח הזכיר לו התנאי וכיון שלא קיים התנאי בטלו הגירושי' אבל לדעת הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' עדות וכת מן האחרונים ז"ל שפי' הא דתנאי היו דברינו נאמנים כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר הכא דכתב ידן יוצא נרא' דאין נאמנים כיון ששטר השליחות חתום בלי שום תנאי היו חוזרים ומגידים והגירושי' קיימים ונראה לי דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל וחביריו היינו בשטר מכר וכיוצא בו שאמרו תנאי היו דברינו שעל תנאי שיעשה לו כך וכך מכרה לו ואלו לא הזכיר התנאי בשעת המכירה לא היה יכול להתנו' אח"כ ולכך אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים דהוי כאלו עקרי סהדותייהו אבל בנ"ד דאפילו לא התנ' בשעת מסירת הגט לידו וכשעשאו שליח יכול להתנו' עליו אח"כ קודם נתינת הגט ולומר לו שלא יתנהו אלא ע"ת כך וכך עדים נמי נאמנים אפי' כשכתב ידן יוצא ממקו' אחר כיון שהמגרש או' כן והיה יכול להתנות ג"כ אח"כ ולא הוו כאלו עקרי סהדותייהו כיון שאפי' בלא עדות שהתנה בתחלה בשע' מסיר' הגט לידו ועשה אותו שליח היה יכול להתנו' אח"כ תנאי זה שאומר' העדי' שהתנ' בתחל' ולפי זה לדעת כ"ע לא הוו חוזרים ומגידים בנדון זה אפילו כתב ידן יוצא ונתבטלו הגירושין כיון שלא נתקיים התנאי אלא שיש דרך אחר לקיים גירושי' אלו והו' אם שליח זה הוא מכחי' את העדים כמו שנר' ממה שכתב כאן שנתרע' על מה שלקחו ממנו המעו' בחזק' אח' שנתנו לו קודם נתינת הגט דלא ערער הוא שם על זה לומר שלא נתקיים התנאי כיון שלא נתן המעו' קודם ללוי או ליהוד' כמו שהתנו עליו לפי עדו' העדים ולכן נר' כי הוא יודע שלא התנה עמו אלא לקח' המעות בידו קודם נתינת לא על נתינ' ללוי ואם הזכי' לו נתינת' ללוי היה אח' שנתן הגט ויהי' הוא נאמן יותר מהם וכדאמר פ' התקבל דפליגי רב חסדא ורב הונא דבעל אומר לפקדון נתתיו ושליש או' לגירושי' דרב חסדא אמר שליש נאמן ופסקו כוותיה הרי"ף בהלכותיו והרמב"ם ז"ל פי"ב וכתבו התוס' דאפי' אמר שבפני עדים נתנו לו לפקדון שליש נאמן דעליו סמך וכתב הרשב"א ז"ל פ' התקבל על דברי התוס' דכיון שהיה יכול השליש למסרו לה ותלך ותנשא בו הוא מאמינו ואפי' במקו' עדים וכאלו אמר נאמן עליו באו' לגירושי' מסרתיו יותר מק' עדים ופסל כל העדי' לגבי דידיה כל זמן שאומר הוא לגירושי' קודם שבאו העדים עכ"ל והרא"ש ז"ל ג"כ הביא דברי התו' וכן באדם וחוה כתיב כ"ד חלק ג' ואפילו למי שמפרש דבשליח קבלה הוא דפליגי וקאמר רב חסדא דשליח מהימן דשליח הולכ' נמי כשהגיע ליד האשה ג"כ נאמן וכמו שהביא שם הרשב"א ז"ל דהשיב רב אלפס כיון שהגט יוצא מתחת יד האשה דין שליח קבלה ודין שליח הולכה שוה משום שאם יוצא מידה והוא מודה שנתנו לה שליח להולכה הרי זו מגורשת ואין יכול לחזור בו הלכך זה וזה שוין עכ"ל ואפי' למאן דפס' כרב הונא דבעל מהימן היינו כששלשתם בעיר וכמו שכתבו בתוס' וכתב במ"מ פי"ב וע"כ לא