מבי"ט חלק א קכג

אין אנחנו כותבין מקום עמיד' האשה בגיטין השלוחים למקום האשה ואפי' האשה ואפילו כשהם כותבים אותו אם שינה בו יהיה כשר בדיעבד כדאמר משום שהם כותבים בשטר שליחות שמביא השליח שיתן לה הגט בכל מקום שימצאנה וא"כ אפילו לא היתה עומדת במקום שכתוב בגט העומדת במקום פלוני ונתנה לה במקום אחר הגט כשר כיון שאמר לו בפי' שיתן לה הגט בכל מקום שימצא אותה ולא כתב בגט העומדת אלא לגילוי מלתא שתמצא במקום ההוא שהיתה עומדת ואם לא תמצא במקום ההוא יתן לה במקום אחר הרי שכתוב מקום עמידתה בפי' בלי שינוי ואפ"ה כשר ליתנו במקום אחר כשאמר לו בהרשאה בכל מקום שתמצאנה או באותו מקום שהיא עומד' בו אפי' שנכתב בשינוי דאם סיני הכתוב בגט הוא מקו' אחר ואינו זה סינים הרי יש לו לשליח רשות ליתנו במקום אח' כדאמר' נאם המבי"ט: שאלה רי ילמדינו רבינו ראובן נדב' רוחו לעלות לא"י ואשתו לא רצתה והלך הוא לפני ב"ד אחר שהפציר בה ולא רצתה והתרו בה ב"ד שתפסיד כתובתה והיא קבלה ואמרה ילך לו ואין לי עליו שום דבר ופטרה אותו מכל וכל וראובן בא לא"י ונתעכב שם שנה או יותר לראות אולי תבא וכאשר ראה שלא באת רוצה לישא אחרת והוא חושש לתקנת ר"ג מ"ה ואמרו לו קצת לומדים שיכתוב גט וישלחו לה ע"י שליח ויוכל לישא אחרת מיד ילמדינו רבינו אם יוכל לישא או צריך להמתין עד שיודע שהגיע גט לידה: תשובה בפ' אעפ"י הביא המרדכי דברי ראב"ן שכתב על דינא דמורדת דישא אחרת והיא תתעגן ובנדון זה הוי נמי כמורדת שאינה רוצה לעלות ולישב עמו בא"י ומפסדת נמי כתובתה ומשום דמשמע מלשון הספרים שהביאו ראב"ן ז"ל דלא סבירא להו כוותיה נ"ל דבכה"ג מודו דאם כתב לה גט ושלחו לה ע"י שליח והלך השליח להגיעו לידה אמרי' בחזקת שליח עושה שליחותו ואחר שעברו ימים שאפשר שהגיע הגט לידה כפי מהלך הדרכים ובזמנים שיוכל לישא אחר' דחזקה שכב' נתגרשה כיון שהיה יכול להגיע למקומה בכדי אלו הימים דלאו דוקא אמרי' שליח עושה שליחותו בדבר שתלוי בו בלב' כמו שעשאו שליח להפריש תרומה או לדבר אחר אלא אפילו בדבר שאינו יכול לגומרו כי אם ע"י אחר כה"ג שצריך שיגיע הגט לידה אמרי' חזקה כיון שיכול לזורקו לה מדינא ולא בעי' דעתא לגרשה והוי כמי שעשה שליח לקדש לו אשה ומת השליח ואינו יודע אם קדש או לא דאסור בכל הנשים שיש להן קרובת דחזקת שליח עשה שליחותו ואף על גב דהתם לחומרא והכא לקולא ואפילו דלא אמרינן חזקת שליח אלא להחמיר ולא להקל בתקנת רגמ"ה לא מחמרינן כולי האי דלא תיקן אלא משום קטטה והכא ליכא כיון דלא רצתה לבא עמו וסמכי' אהאי חזק' כדאמ' וכ"ש לדברי ראב"ן דכתב דישא אחרת והיא תתעגן כדאמר: נאם המבי"ט: ריא על דבר חלון אחד שפתח א' בכותל ביתו על גג חבירו ערערו עליו מצד חבירו כי לא היה הוא מצוי בעיר והשיב השוכר ושוכן בבית כי מי שהשכיר לו הבית פתח לו אותו חלון לאורה ופסק החכם ה"ר שמואל יצ"ו טענינן ליה לשוכר כמו שטענינן ללוקח דשמא המשכיר ששכר לו הבית קנה רשות מחבירו בעל הגג לפתוח החלון וטעה בזה ג' טעיות אחד שאפילו היה שוכר כלוקח לוקח גופיה בעי ג' שנים חזק' לדעת המפרשים דבעי ג' שנים חזקה נמי כמו שהביא מ"מ פרק י"א ולוקח כיורש כדאמר פ' חזקת בההוא דדר בקשתא בעיליתא וכו' ד' שני וכו' והשוכר (לו) שכן בבית ג' או ז' חדשים שאפי' היה כלוקח לוקח גופיה בעי עדים שהיתה פתוחה יום א' קודם שלקחה וכמו שהביאו בגמרא דראיה דדר בה אבוה בעי וכן הלכתא כמו שהביא הרי"ף ז"ל פ' חזקת גבי מתני' דהבא מחמת ירושה אינו צריך טענה גבי ההוא דדר בקשתא וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות טוען דבעי ראיה ג' שנים כיון שהיו לו עדים למערער שהיתה שלו קודם וכן כתב בח"מ סימן קמ"ו גבי יורש ובנ"ד הרי השוכר אומר שפתח' לו לאורה המשכיר כשהשכירה לו ולא היתה פתוחה קודם טעות ג' השוכר לא הוי כלוקח לענין זה דדוקא לוקח הוא דאמרינן דהוי כיורש לא שוכר כדמוכח התם בגמרא דאמרי' ואי בעית אימא שאני לוקח דלא שדי זוזי בכדי ופי' רשב"ם אפילו אם תאמר היורש צריך ראיה דדר ביה מורישו יום אחד לוקח עדיף מיורש דלוקח אי לא הוה ברירא ליה דזבנ' המוכרה לו מבעל הקרקע לא הוה שדי זוזי בכדי ע"כ משמע דדוקא לוקח אבל שוכר מסתמא לא פרע אלא מידי חדש בחדשו או לבסוף דאינה שכירות אלא לבסוף ועוד אמרי' התם גבי ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולם בשטר וכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ב מהלכות טוען ואם מכרו שלא בשטר אינה חזקה שהבעלים או' כיון שלא וכו' ג' שנים לא הוצרכתי למחו' והכא השוכר ליכא שטר ולא ג' שנים: ועוד דשוכר לא הוי כלוקח דהא לוקח בעי חזק' ג' שנים כדא' לעיל וראיתי יום א' שדר בה המוכר ואחר כך היא שלו אבל שוכר אף על גב דדר בה ג' שנים לא הויא מוחזקת לו לשכירות ולהכי דוקא ללוקח דהוי שלו טענינן ולא ליורש ואפילו בנ"ד דלא בעי חלון חזקת ג' שני' לדעת הרמב"ם ז"ל ואחרים אפ"ה כיון דטענה זו לא מהני' ליה אחר ימי השכירו' לא טענינן ליה לשוכר והוי הבית בחזקת משכי' והוא צריך לטעון טענת ודאי ואם אינו מצוי בעיר אין ב"ד אחראין לטעון בעדו טענת שמא אלא אם כן יבי' השוכ' ראיה שיש לו חזקה למשכיר במה שמערערין על הבי' ועוד אפילו היה המשכיר כאן והיה טוען שברצון הבעלים פתחתי לא מהימן כיון שלא היה בעל הבית בעיר כשהיה הוא כאן כדמוכח מההיא עובדי דשכונה גוואי ריש פ' חזקת דאתא לקמיה דרב נחמן לפי' הרי"ף ז"ל וכפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל פט"ו מהלכו' טוען: שאלה ריב וזה לשון השטר עוד הודה בפנינו ראובן הנזכר שהספרים שהם עתה בידו שקנה אותם מיורשי חתנו נ"ע ועוד ספרים אחרים כמו הגמרא והרמב"ם והרי"ף שאני מחוייב לקנותם בע"ה יהיו ביד חתני לוי ללמוד בהם עד שיהיה לראובן הנז' בן מאשתו רחל אם דינה בתו אשת לוי ויהיה ראוי הנער ללמוד בהם אז ישיב לוי הנז' הספרים שיהיו בידו ואם ח"ו לא יהיה לו בן מאשתו רחל הנז' אעפ"י שיהיה לו בת אחרת או שיהיה לו בן מאשה אחרת מעתה ומעכשיו יהיו הספרים לדינ' הנז' במתנה גמורה ואין רשות לשום אדם אחר להוציאם מידה אלא מעכשיו תזכה בהם זכו' גמור היא וארוסה לוי הנז' וכל זה בקנין ושבועה ע"כ לשון שטר שידוכין וכבר קנה ראובן הספרים הנז' וזכתה בהם דינה ובעלה לוי הנז' ולא נכתבו הספרים הנז' בכתובה לפי שהם על תנאי יהיה לו בן מאשתו רחל הנז' אחר חמש שני' לנשואי דינה עם לוי הנז' ונפטרה לבית עולמה בלא זרע של קיימ' והספרים הם ביד לוי וראובן חמיו תובע אותם ממנו שטוען שלא נתנם אלא לבתו דינה וכבר נפטרה לבית עולמה ולא הניחה זרע של קיימא ולוי טוען שהוא זוכה בספרים משתי סבות אחת שגם כן נתנו לו במתנה כמו שכתוב בשטר תזכה היא וארוסה ועוד שהו' יורש לאשתו בדין תורה הואיל ואין שום תנאי בספרים בירושה יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה נראה דש"מ שאמר יהיו נכסי ביד פלוני לא הוי לשון מתנה דדוקא לישנא דיטול יזכה יחזיק יקנה הוו לשון מתנה כדאמר רב ששת פ' מי שמת אבל לישני אחריני לא ונראה דגרע לישנא דיהיו ביד פלוני מלישנא דיהנה פלו' מנכסי או יעמוד או יראה או ישען בהם דמבעיא התם בגמ' ולא איפשיטא ולהכי לא קני בהו דאין מוציא אלא בראיה ברורה וכ"ש לשון יהיו ביד פלוני דאינו לשון מתנה כלל לפלו' דהוי כמי שאומר שיהיו מופקדים בידו ולא מבעיא לסברת הרמב"ם ז"ל פ"ט דהלכות זכי' ומתנה דכתב דאפילו הני לישני דמעלו דוקא בש"מ אבל בברי' לא וכמו שהביא גם כן בח"מ סימן רנ"ג בשם הרמ"ה ז"ל דפשיטא דהאי לישנא דיהיו ביד פלו' לא מהני אלא אפילו לדעת הרא"ש ז"ל והרמב"ן ז"ל דכתבו דכ"ש דמהני בברי' שיש בו קנין כמו שהביא שם בח"מ הכא מודו דאינו לשון מתנה אפילו יש בו קנין דלא נתנם לו במתנה אלא שיהיו בידו כדפי' וכ"ש בנ"ד שפי' שיהיו ביד חתנו לוי שילמוד בהם דפשיטא דאינו לשון מתנה. ונראה לי דאפי' שכתוב בשטר זה אחר כך תזכה בהם זכות גמור היא וארוסה הנז' שאין לוי זוכה בהם בתורת מתנה כי לא נתנם במתנה אלא לדינה בתו כמו שכתוב בשטר מעתה ועכשיו יהיו הספרים הנז' לדינה הנז' במתנה גמורה ואין רשות לשום אחד להוציאם מידה אלא מעכשיו תזכה בהם זכות גמור היא וארוסה הנז' הרי שלא נתן המתנה אלא לדינה בתו ומה שהזכיר ארוסה הוא שיהיו בידו ללמוד כמו שכתוב למעלה ור"ל תזכה בהם היא וארוסה הנז' שתזכה היא במתנה שכתב לה והוא יזכה שיהיו בידו ללמוד כמו שכתוב למעלה ואפילו לא היה מזכי' למעלה שיהיו הספרים ביד לוי לא היינו יכולים לומר תזכה היא וארוסה הנז' שיהיו במתנה לשניהם שהרי נתנם לה לבדה קודם במתנה כמו שכתוב מעתה ומעכשיו יהיו הספרים לדינה במתנה גמורה ואין רשות לשום אדם וכו' וא"כ ירצה לומר היא וארוסה שתזכה היא במתנה וארוסה יזכה גם כן עמה לכשיכניסנה כמו שזוכה האדם בנכסי אשתו שתכניס לו כתובה נכסי צ"ב או נ"מ: ובענין קיום המתנה לדינה אעפ"י שהיתה ע"ת שלא יהיה לו בן מאשתו ואפשר עדיין שיהיה לו אפ"ה המתנה קיימת כל זמן שלא יהיה לו בן מאשתו והוי כנותן מתנה ע"מ להחזיר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג הנותן מתנה ע"מ להחזיר וכו' בין מיד בין לזמן קצוב או כל ימי חייו של פלו' הרי זו מתנה וכו' והכא נמי הוי כמי שאמר כל ימי חיי או ימי חיי אשתי שלא יהיה לנו בן ראוי ללמוד וכו' והרא"ש ז"ל כלל פ"ה כתב על מי שהטיל תנאי במתנה שאם ימות המקבל או ישא אשה בחייו שתשוב המתנה לאחיו של מת ונתנה לו לאחיו של מת מעכשיו אם ימות המקבל או ישא אשה וזה כתב לאחיו המקבל מעכשיו כל זכות שיהיו לו בבית שכתב לו אביו אם ימות המקבל ומת זה הנותן ואח' נשא המקבל אשה בחיי אביו ורוצה לזכות בבית מצד מתנה אף על פי שהיתה הוא מתבטלה המתנה שנתן לו אביו כשנשא אשה עתה היא בא מכח מתנה שנתן לו אביו וכשנשאה שנתבטלה המתנה מכח אביו נשארה לו קיימא מכח אחיו והביא ראיה מפ' יש נוחלין מעובדא דההוא דאמר נכסי לסבתא ובתראי לירתי כו' ולפי זה כ"ש בנדון זה שנתן מתנה לדינה בתו מעכשיו כל זמן שלא יהיה לו בן ראוי וכו' כשמתה דינה קודם ביטול המתנה הוא יורש זכות' כל זמן שלא יהיה לו בן ראוי וכו' דבמה שכתב הרא"ש ז"ל עדיין לא זכה בה הבן הנותן ואפ"ה מתנתו מתנה כיון שהקנה לו אביו מעכשיו אם ימות בנו או ישא אשה וכ"ש הכא דזכתה דינה מיד בספרים דבעלה יורש זכותה כדין מה שיורש הבעל בנכסי אשתו דהאי הוי מוחזק ולא ראוי ויהיה כירושה שירש ממנה כל זמן שלא יהיה להם בן ואם ימות הבעל או האשה קודם שיהיה להם