מבי"ט חלק א קכא

לשיבי כלו' נהי דלחילוף נגיעה ביד ליכא למיחש למינקת מיהא חיישי' דעל ידי המנק' נוגע בפיו ומצאתי לר' ישעיה מטראני ז"ל פ' השוכר שכ' וז"ל דרך חביות של יין שיש במגופו' שלהן נקב קטן כדי להריח בו אותו היין ולבודקו וגוי שבא להריח ביין ישראל מותר שאין יכול ליגע דרך נקב קטן עכ"ל ואחר כך על ההיא דמאחר דהלכתא כר' אליעזר כתב אין מניחין חביות של יין בבית גוי וכו' לפי שיש בהן נקב קטן שמריחין בו היין ושמה יכניס הגוי שפופרת קטן באותו הנקב וימצוץ מן היין וישתה עכ"ל משמע בהדיא דליכא חשש נגיעה אלא ע"י שפופרת ואם כן פשיטא דליכא חשש חילוף בנקב שהוזכר בגמרא שהוא עשוי להוציא הריח כדי שלא תשבר החבית או בנקב שהוא עשוי להריח בו כפי' רבי' ישעיה זצ"ל ואין סברא שבזמן הזה יעשו נקב יותר רחב שיוכלו להכניס אצבע דרך הנקב ליגע ביין וגם שיהיה עתה הנקב שיעור הכנסת אצבע על הרוב לא יגע האצבע ליין כי אין ממלאים החביות כ"כ ואפילו יגע באצבע בדבר אחר כבר כתבנו דביין זה שיש בו מעט דבש לא נאסר בחשש מגע גוי וכיון שאין עושים נקב קטון זה אלא מפני הרוח או הריח למה יעשו אותו גדול בזמן הזה ממה שהיו טושים בזמן הגמרא שלא היה בו חשש חילוף אלא חשש מנקת דק להכניסו דרך נקב קטן כמו שכתבתי למעלה ובכל זמן יקפידו הבעלים לעשות יותר דק שאפשר כדי שלא יכניסו בו שפופרת וימוצו ממנו כל שאפשר לצאת ממנו הרוח או הריח שאם ירצו להוציא ממנו לתת לקונה לנסותו יפתחו פי החבית או דרך חורים אחרים רחבים אם יש בחבית והם בחותם בתוך חותם ואם הנקב שעושים בזמן הזה הוא רחב יותר שיכולים להוריק ממנו בריוח ולהכניס בו דרך משפך בינוני כמו שמעיד החכם ה"ר משה נ"ר בתשובתו למה שהשיג עליו החכם ה"ר יעקב ן' תבון נ"ר צריך לתת טעם למה לא נחוש לחלופי והחכם ההר"י מעיד שהוא נקב צר וקטן שיש טורח הרבה להוציא ממנו ואם כן בנקב כזה לא חיישינן לחלופי ומחלקותם היה נראה שהוא במציאות וצריכין אנו להאמין עדות שניהם כי זה נזדמן לו חבית שנקב שלה רחב וזה נזדמן לו נקב צר וקטן: אבל נוכל לומר כי רוב החביות הבאות משם חתומות חותם בתוך חותם בנקבים הרחבים וזה הנקב שהיא פתוח מפני הרוח או הריח מסתמא מקפידים שיהיה צר שיועיל לרוח או לריח כי אם יהיה רחב מה יועיל להם חב"ח שבנקבים האחרים כיון שיכולים להחליף היין דרך אותו הנקב ומסתמא לא יחתמו הנקבים הגדולים חב"ח אלא כשהנקב הפתוח מפני הרוח הוא צר וקטן שלא יהיה בו חשש חילוף להרמ"א נזדמן לו חבית א' או שתים שנתרחב הנקב קטן שלהם וכיון שרובם הנקב קטן אזלי' בתרייהו ואמרי' כיון דלא חיישי' לחלופי ברובם אפילו נמצא מיעוטם הנקב רחב לא אתו לאחלופי יין שבהם דסברי גוים כולם נקבם קטן כדרך רוב החביות ומדאורייתא אזלי' בתר רובא ובענין יין נסך נמי חזינן דאזלינן בתר רובא בחבית הצפה כנגד עיר שרובה ישראל וכו' או רוב מוכרי היין ישראל כדאמר בפ' לא יחפור ורוב גנבי העיר ישראל כדאמר פ' בתרא דע"ז וכי היכי שליין ובנוגעין אזלי' בתר רוב' וה"נ ל"ש ואף על גב דהתם הוי טעמא משום דכל דפריש מרובה פריש והכא הוי כתשעה חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' נבלה ולקח מאחד מהן ואין ידוע ממי לקח אסור מפני שהוא קבוע כדאמר פ' גיד הנשה אפ"ה כשהולך גוי זה למקום קביעות החביות להחליף ורואה ב' או ג' מן הרוב שנקב שלהן צר אינו בודק את כולן ואינו מחליף וכתב כיון דהוי במקום קביעותם דלמא פגע ברישא בההיא שנקב שלה רחב א"כ הוי ס"ס ספק אם פגע בההיא ברישא או לא ואת"ל דפגע בה דלמא לא החליף ושרי ואם החביות הם במקום מיוחד בספינה שאינ' נכנסים שם בני אדם איכא ספקא אחרינא ספק נכנס שם גוי או לא כדאמר בעלמא ואת"ל נכנס ספק פגע בההיא וכו': ואילו היו אלו חביות של גוים שטהרו את יינם או שקנו יין מישראל וחתמו ישראל חב"ח והניחום במקום מיוחד הוו כדין חביות של ישראל דמירתת גוי דלמא מפסיד יינו ולא קנו ליה ישראלים והאי טעמא דהני ספקא מהני אפילו היו החביות שנקבן רחב יותר מאותן שנקבן צר דאכתי איכא ס"ס ואם כולם הם נקבן רחב כאותם השנים שהעיד עליהם החכם הנזכר שבשעה א' היו יכולים להוציא כל היין יש לחוש לחילוף ובדין אסרם אא"כ הניחם ישראל במקום מיוחד שלא הי' רשות לגוי ליכנס שם דאיכא תרתי ספיקא ספק נכנס ספק החליף כד"א וכן אם גוי זה שהביא היין הוא ידוע שלא הביא יין נסך בספינה לא חיישי' שיחליף של אחרים דתנן פ"ג דדמאי אצל הנכרי בפירותיו ולא חיישי' שהחליף בדמאי של ישראל אחר עד כאן כתבתי בענין דין זה להתיר מן הראיות שהבאתי ממה שלא כתבו הם. עתה אקום אחקור על ראיותיהם הצודקות מהבלתי צודקות כתב הרמ"א נר"ו אבל בנדון דידן יש לו הנאה מרובה שיחליף רע בטוב ואפילו נראה היין שבחבית טוב נאמר כי של היהודי יותר טוב מאד והחליפו כי לא נתנו דבריהם לשיעורים וא"ת לא חיישינן להכי מפני שירא שמא ירגישו בו ומרע חזקתיה וכו' אם כן דל מהכא כל חששא שחשו חכמים לאיחלופי וכו' ועל זה השיב לו הרי"ת נראה כי אין הנדון דומה לראיה דנפק' אפילו בשכר אין פרנסתו בכך דיש לו אומנות אחרת ולא חייש אי מרע נפשיה אבל בעלי הספינות דפרנסת' תלויה בכך חיישי' והביא ראיה ממה שכתב ביורה דעה סימן קל"א על גוים שקונין יין מישראל וחותמין אותו וכו' דחש לטורחו ולהוצאתו ולא זייף ובנ"ד נמי חושש שמא יקפח פרנסתו וכו' אם יגלה אותו אחד מן המלחים וכו' ויהיה נתפש כגנב ודמי להא דאמרינן פ' רבי ישמעאל אם נתפס עליו כגנב מותר וכו' וכן מהא דאמרינן פרק אין מעמידין בין הגתות שכו וכ' עלה הרשב"א ז"ל דבמקום דאיכא עוברי דרכים הרבה הוי כבין הגתות ואלו הספינות הוו בהו עוברי דרכים וכו' והרמ"א נר"ו חזר להשי' על זה דאם במקום שמקפח פרנסתו לא מזייף ואין צריך חב"ח גם אם גוי שדרכו לשכ' המרתף שלו וכו' יהיה מותר להניחם בידו בלי חותם שלא יקפח וכו' והא ליתא מדתנן פ' השוכר המניח יינו בקרון ובספינ' ביד גוי אם הודיעו שהוא מפליג היין אסור וכו' ולא אמרינן דלא מרע נפשיה וכו' ואף אם יהיו שם מלחים לא אמרינן שירא מהם שיגלו סודו כי כתב הרשב"א ז"ל בת"ה על אם יש דרך עקלתון היין מותר דאם יש שנים או שלשה אנשים אפילו יש דרך עקלתון אסור כי יגע הוא והשאר יעמדו על הדרך להזהירו וכו' ומה לי ג' ומה לי עשרה וכו' ואפילו יהיו סוחרים בספינה חיישינן כי לא התיר הרשב"א ז"ל רק במקום שיש עוברי דרכים הרבה שאינם מכירים אותו כו' אבל בספינה שכלם מיודעיו וכו' לא מירתת דחיישינן לגומלין וראיה מדתנן פר' רבי ישמעאל רשות גוים א' היא ופסק הרמב"ם ז"ל דחיישינן לגומלין וכו' אם הפקיד היין שלו אצל גוי אחד בביתו אפילו שהיו עשרה שכנים לכ"ע אסור דלא מרתת דחיישינן לגומלין ומה לי עשרה שכנים בבית אחד או עשרה סוחרים בספינה אחד ע"כ ושלשת החכמים ה"ר שלמה סבן וה"ר יצחק והרב רב בצלאל כתבו דלחלופי בזמן מועט לא חיישינן ובהכי אידחיא מה שכתב דבנ"ד נשאר היין לבדו זמן רב ביד המלחים וכו' דכיון שהוא דרך עראי לא חיישי' לחלופי וגם כי בנגיעה לא יירא מן המלחים להחליף שהוא גניבה ממש יירא מהם ואיכא אימת מלכות כמו שאמר פרק כל כתבי משום אימת דבי נשיאה ומ"ס הבתים שבמקום שיש שם אימת מלכות מותר לשלוח בחותם אח' ורש"י ז"ל כתב פ' השוכר דלחלופי בזמן מועט לא חיישינן וכתבי דמדברי הרשב"א ז"ל בת"ה על כל שלא הודיעו שהוא מפליג דנלמוד מדבריו בנ"ד דאם ישארו בנמל זמן רב כל שלא הודיעו שהוא מפליג שרי כיון שצריך שהיה להחליף דרך אותו נקב עד כאן והאריכו בטענות אלו: מה שהשי' החכם ה"ר יעקב תבון נר"ו על הרמ"א נר"ו דבעלי ספינות דפרנסתם תלויה בכך לא חיישינן כמו שכתוב למעלה נראין דבריו ונמוקו עמו מגוים שקונין יין מישראל וכו' דחש לטרחו ולא יזייף והכא נמי לא שנא דאף על גב דהתם הוא של גוי והכא היין של ישראל ביד גוי כיון דחזינן דבמקום א' התירו משום דלא יזייף דחש לטורחי כמו כן בנ"ד חש לטרחו ושלא יפסיד שכרו בהווה ובעתיד ולא יזייף ולא מפלגי' בין הפסד מרובה דיין שהוא של גוי להפסד מועט של שכירות יין של ישראל ואפשר נמי שיהיה יותר הפסד השכירות מהפסד מכירת היין לגוים ומה שהשיב הרמ"א בזה דאם ימצא גוי שדרכו לשכור המרתף שיהיה מותר להניחם בידו בלי חותם אינו דספינה אינו אלא לשכירות וישראל שרוצה לשלוח יינו דרך ים על כרחין צריך להניחו בספינה של גוי וסמכי' עלי' מדעתיה מטעמא דירא לזייף מה שאין כן במפקיד יינו במרתף גוי אפילו בשכר דלא שכיח וכל זה הוא ביין חתום אבל אם נקב זה רחב אין ראיה מכאן: אבל מה שהשיבו הרשי"ב הנז' על הרמ"א דלחלופי לזמן מועט לא חיישינן דכיון שהוא דרך עראי כנ"ד לא אתי לאחלופי ואיני מבין איך חושבי' כי בנ"ד הוי זמן מועט או דרך עראי כיון שהוזכר בשאלה שיצאו היהודים מאות' הספינה ונכנסו לספינה אחרת והניחו החביות ביד הגוים חב"ח הרי כאן זמן מרובה ודרך קבע דלא מיקרי דרך עראי אלא כשלא הודיע שהוא מפליג בנכרי שהיה מעביר חבית אחד וכו' אבל הכא שיצאו מספינה זו ונכנסו לאחרת אינו צריך להודיע שהוא מפליג שהרי הם רואים שהוא מפליג ולא ישיגם עד הנמל ואין חילוק בין מפליג ולא מפליג אלא בחביות סתומות דשיעור הפלגה הוא כדי שיפתח ויגוף וכו' והכא נקב זה פתוח ואם היה נקב זה רחב שיכולים להחליף הרי יש להם פנאי הרבה ואם לא השלימו להחליף כשהם מגיעים לנמל אפילו שהיהודים שם יתעכבו מעט שלא יכנסו לנמל עד שישלימו מלאכת חילופם וכן מה שהביאו מאימת מלכות היינו כשהוא חתום דמרתתי לזייף אבל הכא דנקב הוא פתוח ליכא אימת מלכות: גם ראיתי מה שהאריך הרמ"א נר"ו על מה שכתב הרי"ת נראה בטעם ב' חותמות שאינו מפני שלא ידע הגוי לזייף כמותם אלא בטרחא יתירה אלא משום דלא טרח כולי האי אפילו אינו טורח הרבה כמו שכתב הרשב"א על נבל יין חתום ששם אותו בשק ופיו למטה דעמל בעיניו הוא להוציא ולזייף ע"כ ואמר הוא כי צריך דקדוק גדול לחזור לעשותו בדקדוק כמו שהיה בתחלה והכל כפי מה שהוא החותם שאם החותם בתוך חותם הוא כלי מהודק וטח עליו וכיוצא בו כדאמר בגמרא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב הוא נקל לחזור לעשותו ואפ"ה אמרינן דלא טרח טורח וכו' לזייף ואם החותם ב"ח הוא בדקדוק יותר כמנין הכריכות כמו שכתב הוא שצריך טורח הרבה לחזור ולעשותו כבתחלה אם לא מצא החותם כמו שעשאו חיישינן לזיופא ואם כן דברי שניהם כנים ואין מחלוקת ביניהם וגם שלשה החכמים הרשי"ב האריכו בענין זה ויש לדקדק אחר דבריהם גם מה שהביא הרמ"א ראיה מאין מתרפאין מהן רפוי נפשות אין משם ראיה כמו שכתב הרי"ת וגם הרמ"א בתשובתו השנית הרגיש בזה וכתב דלא אמר אלא לרווחא דמלתא וכן כתב במה שהביא מתשובת הרא"ש ז"ל: ומה שכתב הרי"ת נר"ו דשפיר מקרי ספינה מקום עוברים ושבים חלק עליו הרמ"א נר"ו וכתב דלפי זה יהיה מותר לשלוח ע"י ספן אפילו בנקב רחב הרבה ובדין חלק כשהחביות מונחות למטה במקום שאין נכנסים שם אלא בעל הספינה אבל אם נכנסים שם אחרים או