מבי"ט חלק א קטו

מה שבידה לעשות אינו חסר אלא מה שבידו לעשות והוא שיהנה ממה שעשה הוא וכן בנ"ד הרי הוכן ונזדמן הוא להתראות לפניה והיא לא רצתה ונחבאת אל הכלים הוא עשה מה שבידו לעשות ולא חסר אלא מה שבידה שלא רצת להתראות לו ואם כן הרי השלים תנאו ונתבטל הגט נאם המבי"ט: קצג על דבר ראובן שהיה מחלק נכסיו לבניו בהיותו שכיב מרע ואמר בית פלוני יהיה לפלו' בני ומה שנתתי לבני פלוני בכורי בחיי יהיה לו בשביל חלק הבכורה נראה דהוי כמי שמחלק נכסיו לבניו דתנן פר' יש נוחלין המחלק נכסיו ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להן את הבכור דבריו קיימים משום דהוי לשון מתנה ואדם יכול ליתן נכסיו למי שירצה ובנ"ד כיון דאמר בית פלוני לפלו' ומה שלקח פלו' בני בכורי בחיי יהיה לו לחלק בכורה הוי לשון מתנה דהא דאמר רב ששת פ' מי שמת דדוקא יטול יזכה יחזיק יקנה הוו לשון מתנה ואיבעיא ליהנה בהן יראה בהן יעמוד בהן ישען בהן מהו וסלקא בתיקו ולישנא דיהיה לא אידכר הכא במילתיה דרב ששת אפילו הכי נראה דלישנא דיהיה הוי לשון מתנה כיון דאמר בית פלוני לפלו' ומה שלקח בני בכורי בחיי יהיה לו לחלק בכורה דאפילו לא אמר יהיה אלא בית פלו' לפלוני בני הוי לשון מתנה כמו שכתב בנמקי יוסף שם בשם הראב"ד ז"ל דכשאומר נכסי לפלו' שיהנה בהם או ישען משמע דוקא הנאה ומשענת ולא מתנה ועלה בתיקו דלשון זה סותר האחר שאמר נכסי לפלוני דמשמע לגמרי משמע דאם אמר בית פלוני לפלוני או נכסים אלו לפלוני הוי לשון מתנה כדאמר בכמה דוכתי נכסי לפלוני ומשום דאמר יהיה לא גרע דלשון יהיה לפלוני כשמזכיר מה שהוא נותן הוי לשון מתנה ולא הוי כלשון יהנה או ישען כל שכן אם אמר מה שנתתי לפלוני בני בכורי בחיי יהיה לו לחלק הבכורה שהרי הזכיר מה שנתן שהוא מתנה ואפילו לא היה במה שנתן לו בחייו שיעור חלק הבכורה מהני כיון שהוא לשון מתנה ודבריו קיימים כדתנן במתני' נאם המבי"ט: שאלה קצד שמעון קנה בסך ידוע מאת הפקי' של המלך יר"ה בנימוסי הערכאות עפר העופרת שעושין ממנו לוחות העופרת שמכסין בהן טירות המלכים וחצרותיהם והקניה היתה בין מה שהיה נמצא אז ונראה לעין בין מה שיעשו ויוציאו לעתיד: ומפני שזה לא היה עולה בדיניהם להיותו דבר שלא בא לעולם אזן וחקר דיין הערכאות כפי המנהג שלהם ונעשה הדבר שיהיה נעלה בדיניהם ובכן זכה וקנה שמעון העפר ההוא ההוה והעתיד ופריעת הדמים ונכתב סיגי"ל ביד שמעון מקניית העפר ההוא מן הנמצא ומן העתיד ונכתב ונחתם הדבר על ידי דייני הערכאות ושמעון זכה במקחו והתחיל ולקט וקבץ העופרת ההם בין מה שנמצא אז בעין בין ממה שבא אחר כך וזכה בחלקו: ויהי כאשר ארכו הימים קם לוי על שמעון ורצה להעלות עליו שאר העפר ההוא העתיד לבא לתת תוספת אל הפקיד של המלך ושמעון מתרעם וצועק ואומר כי למה יסיג את גבולו אשר זכה בו יורינו רבינו אם שורת הדין נותנת שיבא לוי על שמעון להסיג את גבולו או לאו: תשובה נראה לי דלא דמי לההיא דעני המהפך בחררה דנקרא רשע ופי' רש"י ז"ל מחזר אחריה לזכות בה נקרא רשע שיורד לחיי חבירו ע"כ והיינו משום שהיה מהפך לזכות בה ואחר שיזכה בה לא יוכל שום אדם לקחתה מידו בדין אבל כשהו' מהפך בדב' שהוא יודע שאינו יכול לזכות בו אפילו אחר שזכה כשלא ירצה המזכה כי נדון דידן דחק המלכות ומנהגו הוא שמי שקונה נכסי המלך או המכס ידו על התחתונה ויד המלך על העליונה שאם המלך רוצה להעמידו בידו מעמידה והוא אינו יכול להסתלק ממנה ואם יבוא אחר ויעלה אותה בדמים יקח אותה ויסתלק הוא ממנה וא"כ ע"מ כך לקח' שאם יבוא אחר ויוסיף ויעלה עליו שיהיה שלו והוא כמי שמשכיר בית לחבירו על מנת שאם ימצא אחר שיוסיף לו על השכירות שיהיה הרשות בידו דפשיט' דליכא הכא עני הב', ולא יקרא רשע הבא להוסיף דע"מ כן נכנס בה בתחלה וה"נ לא שנא ונתינת המעות שבא בשאלה שפרע כל הדמים ונכתב בסי'גיל ביד שמעון כל זה הוא חיזוק המכירה למלך לא קניה לו כי עדין יוכל אחר להוסיף עליו ולזכות כפי חק המלכות כ"ש שאין העפר הזה מצוי והוא דבר שלא בא לעולם ואינו נקנה אפילו בדיניהם ואפילו היה דבר מצוי ובא לעולם יש שכתבו דקי"ל דגוי דוקא במשיכה ולא בכסף וכן כתב הרמב"ן ז"ל כמו שהביא מ"מ פ"ק דזכי' ומתנ' וכן כתב הרא"ש ז"ל במס' בכורות פ"ב ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ק דזכיה דקונין גוי מישראל וישראל מגוי בכסף היינו בהדיוט גוי אבל בנכסי המלך דד"ד דהוא קונה ואינו מקנ' אם יוסיפו עליו ויקבלו התוס' אין כאן השגת גבול דד"ד נאם המבי"ט: קצה ראובן וחביריו נתנו סחור' לשמעון ואמרו לו תתן מן המעות שתקח מן הסחור' סך כך ללוי בתו' מתנה דרך חסד וצדקה וכשבא למקום לוי התחיל לתת לו ולא השלים הסך שאמרו לו מפני שלא נמכרה הסחורה עדיין ונפטר לוי ואחר כך שלח שמעון לראובן וחביריו כתב שיכתבו לו מה יעשה מהמעות שנשארו בידו שלא השלים לתתם והשיבו לו שיתנום לפלוני אחר ועתה בא אלמנת לוי ותובעת משמעון שיתן לה מה שנשאר בידו כי מי ששלח היה קרוב שלה וגם אין לה כדי כתובתה יודיענו רבינו אם יש לה דין בטענת' זאת או לאו: תשובה אף על גב דבמתנה הולך לאו כזכי דמי דקי"ל השליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי כדאמר ספ"ק דגיטין ובס"פ השולח אמ' אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי וכמו שכתב הרי"ף ז"ל שם אפ"ה תן במתנה כתב הרמב"ם ז"ל דהוי כזכי כמו שהביא פ"ד דהלכות זכיה וכן הביא בטור סימן קכ"ה בשם הרמ"ה ז"ל וכיון דתן הוי כזכי אינו יכול לחזור בו ואפילו מת המקבל זכו יורשיו כמו אם אמר זכו דזכין לאדם שלא בפניו וכיון דזכה הוא מחיים זכו יורשיו אחריו דתניא התם ספ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני והלך ולא מצאו יחזרו למשלח וכתב הר"ן ז"ל משום דהולך במתנ' לאו כזכי דמי משמע דאי כזכי דמי לא יחזרו למשלח אלא יותנו ליורשי מקבל: ואפילו לדעת ר"ת ז"ל דכת' דתן לאו כזכי הכא דהמקבל הוא ב"ת ומשום מצוה דעץ חיים למחזיקים בה שלחו לו אינו יכול לחזור בו והולך נמי הוי כזכי לכ"ע אם הוא עני וכמו שכתב בטור שם דאפילו בהולך מנה לפלוני ואם המקבל הוא עני אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אינו יכול לחזור בו וכיון דאינו יכול לחזו' בו אם מת מקבל יותנו ליורשיו וכל שכן בתן דהוי כזכי לדעת הרמב"ם ז"ל והרמ"ה ואפי' בעשיר וכיון דזכו יורשיו הוי ממון למגבי מיניה חוב או כתובה שהיה על המקבל דכל שבא לרשותו משתעבד לחוב לא שנא קרקע או מטלטלי שקנה לא שנא שניתנו לו במתנה הכל הוי בכלל דקנאי ודאקנ' ומה שטוען שמעון שחזרו וכתבו לו שיתן לאחר הא אמרינן דאינו יכול לחזור וכ"ש אחר שהגיע למקום לוי ואמר לו שהיו בידו סך מעות מפלוני מראובן לתת לו והתחיל לתת ומפני שלא נמכרה עדיין הסחורה שבידו לא השלים לתת לו דנראה דאפילו לדעת ר"ת דאמר דתן לאו כזכי הכא בנ"ד הוי כזכי כיון שבא אצלו ואמר לו שיתן לו סך מעות ואם היה רוצה לוי לקחת מן הסחורה כדי המעות היה נותנו לו שמעון ואם כן הוי כמי שהניח' עתה לוי בידו והוא זוכה בה ללוי מכח לוי נאם המבי"ט: שאלה קצו ראובן תבע לשמעון שמסר בידו סחורה שיוליכנה לוינייציא עמו ושימכרנה או יחליפנה כפי הנר' בעיניו ויביאנה לו פה וימסרנה בידו ויקח מן הריוח ששה למאה כפי מה שכתוב בכתב ביניהם והשיב שמעון שבהיותו בויניציאה הניח הסחורה שהוציא מן הסחורה שלו בספינה אחת עם סחורה אחרת שלו ושל אחרים שיביאוה פה ועשה ממנה כפי מה שעשה משלו ומשל אחרים ושללו כל מה שבספינה קושארייו' ושלא בא מידו יותר השיב ראובן שלא היה לו להוציאה מתחת ידו ומאחר שהוציאה מתחת ידו פשע בסחורה עוד טען שיש בידו גם כן כתובת ידו של שמעון וחתימתו וז"ל ועוד אהיה אני חייב להביא הסחורה הנז' שאמכו' או אחלוף או אעשה מה שיראה לי ואביאנה לסינים אם יביאני האל יתב' לשלום אמסרנה לו ולהיות זה אמת נתתי לו כתב זה בחתימתי בסיון שנת השי"ג ע"כ השיב שמעון שלא אמר הוא למסור הסחורה בידו רק אם היתה הסחורה באה בשלוה ושלא נשבע ולא נטל קנין על זה ע"כ תופס הטענות שטענו בב"ד: תשובה מה שטען ראובן שלא היה לו להוציאה מתחת ידו ומאחר שהוציאה פשע אינו חייב שמעון בטענה זו אם מסרה לשומר אחר דאף על גב דבפרק המפקיד אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב אפילו ש"ח לשומר שכר דעלויו עלייה לשמירתו משום דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה וכו' הרי כתב הרי"ף ז"ל עלה שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרא שומר בתרא כי אורחא ונאנסה לא מחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה והאיך לא וכו' כמו שהאריך הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות שכירות כתב גם כן כן וכתב הרב בעל מגיד משנה שכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דה"ה אם השומר הא' יכול לישבע שנאנס אם ראה הוא שפטור אעפ"י שאין שם עדים ע"כ ובנדון זה אם מסרה ביד שומר אחר אף על פי שאינו רשאי אינו חייב אם יש עדים ששללו הקושארייוש הספינה אם זאת הספינה היתה ראוי' ומוכנת שהיו הסוחרים עולים ויורדים בה אלא שאירע בה אונס זה שהוא מצוי והוא אפי' לספינות גדולות ממנה והוא ג"כ הניח סחורתו בה וכתב בחשן משפט סי' רצ"א משיב הר"י ברצילונה ז"ל שמניח מעות הפקדון במקום שמניח מעותיו ולא עדיף מדידיה ושכתב הרא"ש ז"ל וראוי לסמוך על קבלתו וכדאמר בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור ומה שכתב למעלה שאעפ"י שהניח הפקדון עם שלו חייב היינו כשידוע שהמקום אינו ראוי לשמירה אבל אם הוא ראוי לשמירה אעפ"י שיש שמירה מעולה הימנה כיון שהניחה עם שלו פטור ואפילו לא הונח שלו אלא שהוא רגיל להניח ג"כ פטור כדמשמע לישנא דירושלמי במקום שרגיל להניח שלו: ועוד יש טעם אחר לפוטרו מטענה זו שאפי' היה הוא בא בספינה נראה ודאי שלא היה יכול להציל ומשום הכי פטור אעפ"י שמסר לשומר אחר וכדמייתי בהג"ה המיימוני' שם פ"א בשם ראבי"ה אבל כפי הנראה מן הטענות לא מסר שמעון סחורת ראובן לשומר אחר אלא ששם אותה בספינה וא"כ חייב אפי' יש עדים שנאנסה דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כלישנא בתרא דרב יוסף וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל מהלכות שאלה ופקדון ופ"ח מהלכות שכירות ואע"ג דשומר שמסר לשומר אמרינן דאם יש עדים שנאנסה פטור היינו משום דלא חשיב פשיעה מה שמסר לשומר אחר אלא משום טעמא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר והיינו לכתחלה