מעיני החכמה ה

דף ב ע"א רש"י ד"ה ראיתיה קודם שהגבהת. עיין במפרשים שהקשו דהו"ל למימר קודם שראית ואפשר דקשיא ליה לרש"י האיך שייך הכחשה בזה דמנא ידע שחבירו לא ראה מקודם ועוד זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי היכא משכחת לה ודוחק לומר שלא ראה רק חצי ואינו קונה רק מה שראה ועוד דסיפא או שיש להן עדים היכא משכחת לה שהרי אם גם העדים ראו הרי גם להם יש חלק במציאה. ולכן אפשר דלהכי כתב רש"י קודם שהגבהת דהיינו ע"פ מ"ש התוס' דאף דראי' קונה בגילוי דעתא דלא ניחא ליה למיקני בראיה לא קני א"כ שפיר י"ל דמחולקין דזה אומר אני ראיתיה קודם שהגבהת ואתה גלית דעתך דבהגבהה ניחא לך דליקני א"כ יש לו טענת ברי שקנינו קודם והשני אומר להיפך. ושפיר איירי חציה שלי כפשוטו ששניהם גילו דעתם דלא ניחא להו לקנות בראי' רק בהגבהה וכמו כן אם יש להן עדים והעדים גם כן לא בקשו לקנות בראי' ואתי שפיר הכל

שם בתוס' ד"ה בראי' ואע"ג דקתני במתני' ראה את המציאה כו' עכ"ל ואכתי קשה ממתני' לקמן דף י"א ע"א דראה אותן רצין אחר מציאה ואמר זכתה לי שדי שזכתה ואמאי לא יקנו גם הם בראי' קודם שבאה לחצירו וצ"ל שלא ראו עד שכבר באה לחצירו ולי נראה דהא דס"ד דראי' קני היינו דוקא במונחת במקום הפקר משא"כ אם מונחת ברשות אחר אף דאותו אחר לא קני כיון דאינו עומד בצידו והוא חצר שאינה משתמרת מ"מ כיון שאינה מונחת במקום הפקר לא קני עד דמגביה' וא"כ לק"מ קושי' התוס' דשם י"ל דהיתה המציאה ברשות אחר וכה"ג מפליג לקמן דף י' ע"ב בענין ד"א מיהו יש לחלק

שם גמרא מי מצית אמרת כו' והאמר רבנאי ומצאתה דאתאי לידיה משמט. עיין באסיפת זקנים שהקשו דלמא לא אמר רבנאי אלא לבתר דשמעה ממתניתין ועוד וכי בשביל שהאמת כן לא היה צריך התנא להשמיענו שלא נטעה וגם בשינויא אין ומצאתה דקרא הוא מיותר דהול"ל בקצרה תנא לישנא דעלמא נקט ואפשר דכוונת הקושי' מרבנאי דאפי' אי תני אני מצאתיה לחוד הוה מוכח דרבנאי דאתא לידי' משמע דהרא"ש כתב דמתני' איירי בעיר שרובה כו' דמציאה של מוצאה. והא דלא מוקי בדבר שאין בו סימן היינו משום דסתם טלית דבר שיש בו סימן הוא כדאמרי' באלו מציאות דשמלה לסימנין והא דמותרת אפי' באתא לידי' לא מוכח רק מדרבנאי דמצאתה דאתא לידי' משמע כמו שפירש רש"י כאן וא"כ כיון דנשמע מדנקט אני מצאתיה דמותרת אפילו אתא לידי' מוכח דומצאתה דקרא דאתא לידי' משמע וא"כ לא לינקוט רק אני מצאתיה לחוד ולהכי משני ודאי ומצאתה דקרא דאתא לידי' משמע והיינו דאפי' אתא לידי' שרי ומ"מ ראי' קנה ותנא לישנא דעלמא נקט כן נ"ל ודו"ק

שם גמרא והא זה וזה קתני, והקשה בספר פני יהושע דמעיקרא הו"ל לאקשויי הכי. ונראה דהא לכאורה קשה לפמ"ש הרמב"ם רפ"ז מטוען וש"ע ח"מ סי' ע"ה דבטוען את חבירו צריך לברר הטענות שאפשר שטוען וחושב שחייב לו ואינו חייב וא"כ יש לומר דהכא נמי כיון דבלישנא דעלמא נקט מציאה אראי' לחודא. וא"כ כשאומר אני מצאתיה לחוד לא סגי דהא י"ל שטועה בדמיונו וסובר דראי' קונה א"כ צריך לברר הדבריו שהוא שלו בחזקה גמורה ולהכי נקט זה אומר כולה שלי דבאומר מצאתיה לחוד לא סגי עד שיברר דבריו ויאמר כולה שלי. ומכאן נ"ל סמך לדברי הב"ח הובא בש"ך שם דדוקא אם התובע מברר צריך גם הנתבע לברר אבל אם אין התובע מברר ותובעו בסתם גם הנתבע אין צריך לברר וא"כ הכא דתרווייהו קאמרי אני מצאתיה אין צריכין לברר כלל דאין ב"ד נזקקין להם. מיהו אכתי מנ"ל למקשן להקשות דילמא קמ"ל התנא דגם בזה צריך לברר אלא דמוכח כן מדמשני אקושי' וליתני כולה שלי ולא בעי אני מצאתי'. והוה מצי לתרוצי דקמ"ל דלא סגי באומר אני מצאתי' כיון שצריכין לברר הטענות ואי הוה תני כולה שלי לא הוי שמעינן הך מלתא דצריכין לברר הטענות ומדמשני אי תני כולה שלי הו"א בעלמא כו' משמע דס"ל בפשיטות כסברת הב"ח דבשניהם אין מבררין אין נזקקין להם א"כ פריך שפיר והא זה וזה קתני. ובהכי ניחא קושית התוס' שכתבו איכא דוכתא דפריך ואיכא דוכתא דלא פריך ולפמ"ש א"ש דהכא קשי' להו אם איתא דלאו דוקא קתני לא הו"ל למיתני זה אומר כיון דאיכא למיטעי דגם בשניהם אין מבררין הב"ד נזקקין להם שיבררו ולק"מ ודו"ק

שם רש"י ד"ה במקח וממכר כו' ודוקא מקח וממכר כו' אבל זה אומר אני ארגתי' כו' ותהא מונחת עכ"ל והרא"ש מקשה על רש"י דמשמע לקמן דלרבנן קאמר דלתרווייהו הוא ולא קאמר דליכא רמאי משמע דלרבן אפילו איכא רמאי כיון דאיכא למימר דתרווייהו הוא יחלוקו בשבועה וכמו כן תקשי עליו משנים אדוקין בשטר לקמן דלא אמרינן יהא מונח דאיכא ודאי רמאי. ולכאורה היה נ"ל דגם רש"י מודה דהיכא דאיכא למימר דתרווייהו הוא והחלוקה יכולה להיות אמת חולקין אלא דהכא דוקא באומר אני ארגתיה ס"ל דאין החלוקה יכולה להיות אמת. דהתוס' כתבו לעיל במנה שלישית דלא חשיב חלוקה יכולה להיות אמת כיון דאין דרך שיקנה לו החצי לא מקרי החלוקה יכולה להיות אמת. וס"ל לרש"י דה"ה גבי אני ארגתיה כיון דמסיק דאיירי בנקט זוזי מתרווייהו מעיני החכמה] א קמא משום דמורי התירא ואמר חבראי לאו מידי חסר וא"כ האי יחלוקו ע"כ בגוף הטלית הוא כמ"ש המפרשים לקמן דף ח' וע"כ איירי בענין שלא יפסיד בחלוקה דאם יפסיד בחלוקה אין חולקין אותו ממש כמ"ש בסמ"ע סימן קל"ח. והא דאמרינן לקמן חזי לקטנים מיירי בענין ששוה כ"כ לקטנים כמו שהוא שוה לגדול וא"כ אין דרך שכל א' יארוג החצי וימכרו בין שניהם דהיה לו לארוג טלית קטן לבדו כיון שאין שוה יותר בשביל חבירו ולהכי לא נקט רש"י במקח וממכר דליכא רמאי רק נקט דתרווייהו הוא והיינו משום דבהאי טעמא לחוד סגי וגם נקט אני ארגתיה בדקדוק דבכה"ג לא מקרי חלוקה יכולה להיות אמת. ובהכי ניחא דלא קשה בס"ד דאיירי בנקט זוזי מחד ל"ל לאקשויי ונחזי זוזי ממאן נקט דאיכא לאוקמה בליתא קמן הו"ל לאקשויי כיון דאיכא ודאי רמאי נימא יהא מונח ולפ"ז ניחא דאי מיירי בנקט זוזי מחד א"כ י"ל יחלוקו לדמי וא"כ בלא"ה לא אמרינן יהא מונח כיון דחלוקה יכולה להיות אמת. ומיושב נמי קושית הריטב"א שהקשה למה תיקנו שבועה שלא יהא כ"א הולך ותוקף הא אם יתקוף יהא מונח שד שיבא אליהו. ואם נימא דגם בשביל זה יתקוף שיהיה מונח וא"כ יפשר עמו א"כ היכא קאמר לקמן מתניתין דלא כר' יוסי הא במתני' ע"כ צריך לתקן שיחלוקו בשבועה כדי שלא יהא כל אחד הולך ותוקף אלא ע"כ היכא דיהא מונח לא חיישינן שלא יהא הולך ותוקף א"כ למה תיקנו שבועה כלל. ולפמ"ש לק"מ דהיכא דחלוקה אמת גם רש"י מודה דלא אמרינן יהא מונח ועמ"ש לקמן אלא דהראשונים לא הבינו כן מדברי רש"י. ומ"מ נ"ל ליישב קושית הרא"ש דודאי גם רש"י מודה דיש מקור לחילוק זה בין היכא שיש לומר שהחלוקה אמת להיכא דאי אפשר להיות החלוקה אמת אלא דרש"י ס"ל כיון דחזינן דר' יוסי ס"ל אפי' במה שהוא ודאי שלו קנסו ליה לרמאי א"כ כ"ש דלרבי יוסי לא מהני מה שהחלוקה יכולה להיות אמת דמ"מ אית ליה למיקנסיה לרמאי א"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן ומנ"ל דרבנן פליגי עליה כולי האי ונ"ל דע"כ לא פליגי רבנן אלא דלא קנסינן לי' במה שהוא בבירור שלו אבל במה שאנו מסופקין י"ל יותר יהא מונח משיצא מתחת יד ב"ד פסק שאפשר שהוא שלא כדין. וא"כ בס"ד ודאי לא מצי לאקשויי דמתניתין דלא כרבנן דודאי יש לחלק כיון דבמתני' איכא למימר דתרווייהו כמ"ש הרא"ש באמת אלא דרש"י כ"כ לפי האמת דמתני' איירי בליכא רמאי א"כ אין לנו הוכחה דפליגי רבנן אר' יוסי באיכא רמאי אף שהחלוקה יכולה להיות אמת וקושיא דשנים אדוקין יבואר לקמן. וא"כ לפ"ז לק"מ ג"כ דבס"ד תקשי ליה נימא יהא מונח כיון דאיירי בנקט זוזי מחד דלא פסיקא ליה לאקשויי הכי דאי מתניתין לא מתוקמה בע"א י"ל גם בכה"ג פליגי רבנן אלא דיש לדקדק מי הכריחו לרש"י לזה ואי משום דקשיא לי' ליתני אני ארגתי' ולא צריך לבבא דרישא דילמא באני ארגתי' י"ל מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ובאמת פלגי בלא שבועה כיון דל"ל דמורי התירא מיהו לזה י"ל דהא לקמן מוכח דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ואביי דס"ל לקמן דאמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא ס"ל טעמא דספק מלוה ישינה. וא"כ אי אפשר לומר דלפי האמת יפטור משבועה מטעמא דחשוד אממונא. מיהו אכתי קשה דלהך ס"ד הוה מצי למימר דלא תיקנו שבועה רק משום דמורי התירא והיכא דל"ל דמורי באמת לא תיקנו רבנן שבועה כלל דהא לאביי לקמן ע"כ טעמא דמתני' לאו משום שלא יהא כ"א הולך ותוקף לפי פירש"י שם והיינו משום דלא שייך תקנה לחוש שיש לאחד ספק מלוה ישינה עליו והוא יתפוס וע"כ צ"ל דשבועה דמתני' ניתקנה בלא"ה א"כ י"ל דדוקא היכא דמורי התירא אבל בלא"ה לא. מיהו י"ל דקשיא ליה מדדייק לקמן מתני' דלא כסומכוס ואם איתא דלא ניתקנה השבועה רק משום דמורי א"כ אתי שפיר אפי' לסומכוס דבעלמא הוא דלא שייך מורי לא תיקנו שבועה ועמ"ש שם

דף ב ע"כ גמ' ואי תני מקח וממכר כו' וק"ק אמאי הדר לגמרי משינויא קמא הא לא קשיא לן רק משום דזה וזה קתני ולהכי מוקמינן סיפא במו"מ מ"מ י"ל ברישא תני מציאה לאשמעינן מציאה דומיא דמו"מ וכי היכא דבמו"מ דנקט כולה שלי היינו בחזקה גמורה הכי נמי במציאה לא קני נמי בע"א ואשמעינן דראיה לא קני מיהו לדעת הפוסקים דד' אמות לא קני רק במציאה ולא במו"מ א"כ ל"ל דקמ"ל מציאה דומיא דמו"מ דהא גם לפי האמת קני מציאה בד"א משא"כ במו"מ אבל להפוסקים דד"א קני נמי במו"מ א"כ י"ל דאגב אורחא קמ"ל דמציאה נמי לא קני בראיה ובעינן קנין גמור דומיא דמו"מ וי"ל לפמ"ש התוס' לעיל דהבטה בהפקר קני בעשה מעשה כל דהוא וא"כ אכתי לא דמי מציאה למו"מ דבמו"מ לא מהני מעשה כל דהוא משא"כ במציאה וא"כ ע"כ א"ל דמשנה יתירה אתא להשוותן בעיקר הקנין ובהכי ניחא הקושיא דמקשי וליחזי זוזי ממאן נקט וס"ד דקיבל זוזי מחד וא"כ תקשי' לי' תרתי למה לי ולפ"ז ניחח בוודאי האי צריכא דהכא נקט לכ"ע אפי' אי נימא דהבטה בהפקר קני משא"כ לדידן דקיי"ל דהבטה בהפקר לא קני א"כ בלא"ה י"ל דקמ"ל מציאה דומיא דמו"מ כדפרישית עיין בפ' הבית והעלי' דף קי"ח דאיכא תרי לישני בהא מילתא ודו"ק: