מעשי השם חלק ב רסז

פרשת שמות

פרק א

הן בענין הנסים אשר סופרו בתורתנו ראיתי קצת מחכמי אומתנו המתפארים בהתפלספותם ובפרט הרלב"ג בספר מלחמותיו הרבה להשיב טענות ולהוציא הכתובים מפשוטם וימשכם בעבותות חדשים מקרוב באו לא שיערום יראי ה' וחושבי שמו, ובאמת קל להסיר מוסרותיו ועבותיו לנתק כפשתים אשר בערו באש, אולם יתחייב האריכות אשר שנאה נפשי, ועוד שאין זה המכוון המיועד מאתי בחבור הזה. אמנם כי כן הכלל היוצא מטענותיו על הנסים הוא, שאם נניח שהש"י הוא פועל הנסים אם כן תהיה פעולת שכל הפועל נכבדת מפעולתו יתב', שפעולת שכל הפועל היא על הסדור הטבעי מתמדת ופעולת הנסים היא הריסת הסדור הטבעי ובטולו, גם בידיעת הש"י פשט ידו לומר שאם ידיעתו היא עצמותו אם כן ברבוי הידיעות יתרבה העצמות וכן בהשתנות הידיעה ישתנה העצמות, ועתה אודיעך המשכיל את אשר אתי בענין הנסיונות והידיעה וכאשר תשקיף השקפת עיון בדברי הן תמצא היות טענותיו נופלות מאליהן וכבר ידעת מה שכתבתי בחבורי זה חלק ב' פכ"א בענין הידיעה ע"ש ואומר לך הצעות הצריכות לענין זה

הצעה א'. מה שכבר הוכחנו חלק א' בפרק י"ג שכל מה שברא הקב"ה משמים וארץ וכל צבאם כלם לא נבראו רק להעשות מן האין נפש השלם נצחית, וא"כ כל מעשה שמים וארץ אינה רק מלאכה אחת, והעד שכן נאמר ויכל ביום השביעי מלאכתו ולא אמר מלאכותיו, שגילה לנו הכתוב בזה שכל מע"ב הוא לתכלית דבר אחד לבד, ועוד אמרנו פ"י שמה שנאמר נעשה אדם הכוונה שהבורא ית' אמר כן לכל מע"ב דרך צווי להשלים כל חסרונותיו, כנוסח הברכה שתיקנו ז"ל וחסרונם על כל מה שברא, שר"ל שחסרון כל הנפשות שברא מוטל על כל מע"ב, ואמרנו ג"כ שאומרו נעשה אדם היה הודעה לכל מע"ב שלא נבראו רק לעשות נפש השלם נצחית. ומה שנא' אשר ברא אלהים לעשות שבה העשייה הזאת אל מה שנאמר נעשה אדם כאלו יאמר אשר ברא אלהים לעשות את האדם שלם

הצעה ב'. שכל הנבראים לא יוסיפו לו יתברך שלמות אבל ברא הקב"ה כל הנבראים להוציא יקר מזולל שהיא נפש השלם מן האין המוחלט אל הנצחית, ונתחייב הענין להיות כן אחרי היותו יתב' מסולק מן החסרונות לבלתי היותו מונע טוב מבעליו, כאשר הארכתי הביאור שם חלק א' פרק י"ג ע"ש

הצעה ג'. שהידיעה הנאמרת בש"י היא השגחה, ואם נניח שהשי"ת משגיח בדבר פחות יהיה חסרון בחקו ח"ו, ועל פי הדברים האלה אמרתי שם בפרק ההוא שאין ידיעתו ית' מקפת במה שעתיד האדם לעשות כי הוא דבר פחות מאד. אחרי שאין צורך באותה ידיעה לענין השגת נפש השלם נצחיותה שהוא התכלית אשר לו נבראו כל הנבראים, ואחר שהוכחנו שכל הנבראים כלם לתכלית אחד והכל מלאכה אחת, א"כ אין כאן רק ידיעה אחת ולא תתרבה ולא תשתנה, ואותה הידיעה הוא עצמותו ית' שאין לו תואר חוץ ממנו, ואומר לך מלמה"ד ועם היות מרחק רב בין המשל אשר אומר אליך והנמשל, לא אסור מלקרב הענין ויהיה מה שיהיה, והוא משל לצורף שידע לעשות גביע זהב וידע שכדי לעשות יצטרך להבעיר עצים ואחר ההבער צריך לכבותם לעשות פחמים ואח"כ צריך לחמם הזהב באש כדי להתיכו ולהוציאו מן האש שיתקרר להקשותו כדי לרקעו בקורנס, הנה עם היות בפעולות הללו כמה הפכיות בעירה וכבוי והתכה והקשאה, הנה ידיעת כלם אינה רק ידיעה אחת והיא עשיית הגביע. שתכף שעלה במחשבת הצורף לעשותו ידע הכל, ועל אותה הידיעה נקרא צורף וגם אחר שעשה הגביע לא נתחדשה לו ידיעה, והזכרתיך מה שכתבתי ח"א פ"י שמה שנאמר נעשה אדם בצלמנו, היה זה צווי לכל מעשה בראשית שיהיו כלים והכנה להגעת נפש השלם אל הנצחיות, וא"כ הנסים שנעשו לפרסם האמונה אשר ממנה ימשך הנצחיות לנפש השלם, הקב"ה הוא הפועל אותם וקדמה הידיעה בהם והיא הפעולה הנכבדת מכל הפעולות, אחר היות נמשך ממנה התכלית אשר לסבתו נבראו כל הנבראים, ובזה נתבאר לך היטב שכל ידיעה שאינה ענין צריך אל אותו תכלית אינה שלמות בחקו כי היא פחותה מאד. ובזה ג"כ תבין ענין הנסים אשר אמרנו שהיא פעולה נכבדת ושהקב"ה הוא הפועל אותם, וגם סידור הטבע המתמיד הקב"ה הוא הפועל אותו שגם הוא ענין לפרסם האמונה אשר ממנה ימשך לנפש השלם הנצחיות. לפי שא"א לעשיית נסים אם לא היה שם סידור טבעי מתמיד קודם להם, כי הוא מחדש בטובו בכל יום מע"ב, ואם היה הנס מתמיד לא היה פלא כי איננו רק הריסת ההתמד, וזו היא כוונת רז"ל שאמרו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע, שרצו לומר בזה שכל הנסים שהם הריסת הטבע וכן התמד הטבע הכל פעולה אחת הן, שכלם הם להשלים הנפש ולהגעתה אל הנצחיות שע"י ראות השלם התמד הטבעיות והריסתם יכיר היות אדון שברא הכל, והכתוב הודיע היות כל מעשה שמים וארץ מלאכה אחת כמו שנא' מכל מלאכתו אשר עשה ולא אמר מלאכותיו, ועם היותם רבים הענינים שנבראו ומתחלפים בחומר ומתחלפים בצורה עכ"ז אחרי היותם לתכלית אחד אינם רק