מעשי השם חלק א רסח

הנני מושיעך מרחוק. ובדרכנו זה הוסרו המבוכות אשר במאמר השלמים הללו ובכתובים שאמר ישעי'

ובמה שנא' לו ישטמנו יוסף כבר ידעת שהמפרשים נבוכו בפי' מלת לו ובפרט רש"י ז"ל והסכימ' דעתו שלו הוא כמו שמא ושאין דומה לו ור"י בעל הטור כדי לברוח מלהוציא מלת לו מפשוטו שהיא כמו הלואי פירש שלו ישטמנו היתה כוונת אחי יוסף לומר לו ישטמנו יוסף ולא יעשה כן בפועל, זו היא כוונתו של בעל הטורים עם שהאריך ע"ש. ואין צורך להודיעך על מה לא בחרתי בדבריהם. שכבר מבוארת המבוכה כי רבה הוא, אבל אומר לך מה שבדעתי בכתוב הזה אחר שאקדים לך ההתעוררות הנאותות למשכיל להתעורר באותם הכתובים אשר מתוכם יובנו הדברים על נכון

ספק א' אומרו ויראו כי מת אביהם אחר הקבורה וההספד, ובהתרת הספק הזה אמרו רז"ל שלא היה מאכילם על שולחנו ולזה צריך קבלה או נבואה או הוא דרך אגדה: ספק ב' אומרו לו ישטמנו אשר בזה כבר אמרנו שנבוכו המפרשים

ספק ג' אומרם השב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו, ואין זה סדר מורגל בלשון ולא בענין, כי היאך יאמרו השב ישיב לנו את כל הרעה היה ראוי לומר ככל הרעה: ספק ד' אומרם לו ישטמנו, שאם מלת לו פירושה אולי האריכו הרבה בלשונם, שאמרו לו ישטמנו ועשה יעשה שכנראה הם ב' דברים ואינם רק אחד והיה ראוי שיאמרו לו יעשה ככל הרעה: ספק ה' מה השיב להם יוסף באומרו התחת אלהים אנכי אשר כבר ידעת מה שפי' רש"י ז"ל שהוא לשון תימה הבמקום אלהים אני ולא אוכל לעשות לכם רע שהרי אתם חשבתם עלי רעה והאלהים חשבה לטובה, וזה איננו הקש צודק כי הם חשבו עליו רעה וה' חשבה לטובה מפני שעשו שלא כדין אבל יוסף אם יחשוב עליהם רעה הדין עמו, ורז"ל אמרו כל ת"ח שאינו נוטר ונוקם כנחש אינו ת"ח, ועוד שאינו הכרח שמפני שהקב"ה ביטל מחשבה אחת מרעה לטובה שבשביל זה יבטל כל המחשבות מרעה לטובה

ספק ו' מה שהשיב יוסף להם ב"פ אל תיראו

ספק ז' אומרו ביראה השניה ועתה אל תיראו, כי מלת עתה היא הוראת זמן על ההווה כאילו הוראה הראשונה שבישר אותם שלא יתיראו הכוונה היא לומר שדבריו הראשונים לא היו על הזמן ההווה. ובזה אבוא אל ביאור מלת לו והתר כל הספקות שנתעוררנו והוא שפירוש מלת לו פה הוא הלואי כמו שהוא בכל מקום, והענין הוא שאחי יוסף כאשר ראו שהתחילו המצריים להשתעבד בהם כמו שארז"ל שתכף שמת יעקב התחילו להשתעבד וראו שיוסף היה שותק ולא היה מוחה אמרו כבר אנחנו רואים שמשטמת יוסף היא בלב ומפני המשטמה הוא שותק ומניח שישעבדונו, הנה אז אמרו הלואי וישטמנו יוסף ובמשטמתו עשה יעשה לנו ממש את כל הרעה אשר גמלנוהו, כי אנחנו מכרנו אותו לעבד והוא מניח את המצריים לשעבדנו, והלואי ולא יעשה לנו יותר ממה שעשינו לו כפי מנהג הנוקם שמוסיף על המתחיל, רק שנהיה עבדים. והעד הנאמן על שלא היתה יראתם רק מפני השעבוד שהיו משעבדים אותם המצריים, מה שאמרו לו הננו לך לעבדים, כאלו ירצו לומר אחר שתרצה לקחת נקמתך להיותנו עבדים הננו לך לעבדים ולא למצריים, ואז השיב להם התחת אלהים אנכי וגו' כי זה ידוע שיוסף כבר ידע שירידת בני ישראל למצרים היה נגזר מבין הבתרים לטובתם ולהשגת שלמותם כדי שהקב"ה יוציאם ויהיו עבדים לו ית', והעד הנאמן ע"ז מ"ש בעת פטירתו פקוד יפקוד אלהים אתכם וגו' שכנראה שכבר ידע כל הענין בירידתם למצרים וביציאתם משם שהכל לטובתם שיהיו עבדים להשי"ת ויקבלו את התורה ויירשו את הארץ וע"כ השיב אל אחיו על נכון ואמר אתם רוצים שאני אבטל השעבוד מעליכם כי אתם חושבים שהוא רעה לכם להיותכם עבדים למצרים וע"כ אמרתם הננו לך לעבדים, וכי במקום האלהים אנכי ושאבטל השעבוד שגזר הוא ית' לטובת כלנו

או שנא' נכון מזה והוא שאמר יוסף אתם אומרים היותכם עבדי אלהים ואתם אומרים שתהיו לי לעבדים והיאך יתכן שאקח עבדי האל לי לעבדים התחת אלהים אני, רצה לומר הבמקום האלהים אני שאקח עבדיו לי לעבדים, והנה אתם בורחים משעבוד מצרים שאתה חושבים שהוא רע לכם, ואין הדברים כן כי אתם כאשר מכרתם אותי למצרים חשבתם עלי היות השעבוד של מצרים רע שאין עבד יוצא משם, אבל הקב"ה חשב השעבוד של מצרים לכלנו לטובה, כי ע"י שעבוד מצרים נהיה עבדי ה' ונזכה לתורה ולא"י, וזה אומרו להחיות עם רב, שאם היה כפי הנחשב שעל הרעב אמר כן לא הל"ל רק להחיותכם, כי לא נקראו עם רב רק אחר שפרו ושרבו, ואחר שאמר להם שלא ייראו מפני השעבוד ושגם הוא לא יקחם לעבדים, אמר עוד שנית ועתה אל תיראו ר"ל שעתה בהווה לא יהיה להם יראה פן לא יוכלו להשיג כדי פרנסתם להיותם משועבדים למצרים, כי הוא יכלכל אותם. והעד ע"ז מה שנאמר ואת טפכם, כי לפי שהיו משעבדים אותם בשדות והיו נפרדים מטפם לכן הבטיחם שיכלכל אותם לבד ואת טפם לבד. והיתה זאת נחמתו ממנו אליהם שיקבלו יסורי השעבוד באהבה כי הוא טוב לבניהם אחריהם עד עולם שיקבלו התורה ויהיו עבדים וחלקו של השי"ת

ומעתה יהיו כפינו פרושות לשמים. יגל עינינו בתורתו מאירת עינים. ונראה בטוב ירולים וכאשר זכינו להשלים מעשי אבות מזוקקים שבעתים, יתן רוחו בקרבנו פי שנים. להשלים סיפורי הנפלאות במעשי מצרים: