מעשה רקח על הלכות נדרים ט:ז

הנודר מן המבושל וכו'. כבר הקדים רבינו בראש הפרק דין הנודר מן המבושל וכו' ולא שנאו כאן אלא להשמיענו היתר הביצה אך לא ידעתי למה השמיט חלוקא דתבשיל שאיני טועם השנוי במשנה ובברייתא דכל מידי דמתאכיל ביה רפתא תבשיל מקרי אם לא שנאמר דכיון דאמר אביי בגמרא האי תנא וכו' משמע דאנן לא קי"ל הכי אלא אזלינן אחר לשון בני אדם אלא שראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה על רבינו דבפי' המשנה פי' רבינו ז"ל דלעת הרמוצה שהיא טמונה ברמץ יקשה טובא כיון דאיתותב מ"ד בגמ' הכי מברייתא דכלאים למה פי' כן והיה לו לומר שהוא מין דלעת כדברי שמואל שאמר כן עכ"ל. והתלמידים החשובים נר"ו תמהו על קושיא זו הרבה שהרי הרא"ש ז"ל פי' שם עמ"ש כלאים עם הרמוצה אלמא מין בפ"ע הנקרא כן על שם שמאותן המינין רגילין לטמון ברמץ וכו' ע"כ. ורבינו כתב להדיא שם וז"ל דלעת הרמוצה מין מן הדלועים שאינה ראויה לאכילה עד שטומנין אותה באפר חם וכו' הרי שפי' כדברי הרא"ש ז"ל ממש ואין כאן תחילת קושיא וכ"כ ז"ל פ"ק דכלאים וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל שם ועיין להרב ב"ח ז"ל ומ"ש רבינו אסר עצמו מכל היורד לקדרה לשון המשנה קונם היורד לקדרה וכו' ופירש"י דמשמע בין צונן בין רותח וכו' אסור בכל המתבשלים בין רך בין עבה ע"כ ורבינו העתיק מכל היורד לא ידעתי למה השמיט גם דין האלפס ותנור השנוין בברייתא שם דף נ"א עיי"ש ואין בידינו אלא לומר שסמך על מ"ש בראש הפרק דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכו':