מעשה רקח על הלכות נדרים ז:י

מי שאסר וכו' אבל לא בתוך הבית. מסקנא דגמ' שם דף פ"ד משום דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי וכו' ומש"ה אסור ליה לאתהנויי דהיינו טובת הנאה וכן נמי בההיא דאסר הנייתו על הכהנים שכתב רבינו לקמן כמסקנא דרבא דטובת הנאה ממון וקשה דבכ"מ פסק רבינו דאינה ממון ומהם פ"ה דהל' אישות הל' ו' וידוע מ"ש מרן בשם הרב המעילי ז"ל דגבי נדרים שאני שאפילו ויתור אסור כמ"ש בגמ' ולעולם דטובת הנאה אינה ממון. ובס' ים של שלמה דב"ק דף ק"מ סימן ס"א ראיתי שחילק חילוק אחר דאף דאינו ממון בעלמא מ"מ הוא ממון לגבי בעלים שלא ליטלו בעל כרחו וסבר דלא גרע מפחות משוה פרוטה שאף שאינו ממון אסור לגוזלו וליטלו ע"כ והביאו הכנסת הגדולה ז"ל יו"ד סי' של"א ופלפל עוד בדברי הפוסקים עיין עליו: