מעשה רקח על הלכות נדרים ו:ה

ומשיא שמעון בתו הבוגרת לראובן מדעתה אבל אם היתה נערה אסור. הנה מרן ז"ל הביא דהר"ן ז"ל כתב דאפשר דכי קאמר מדעתה למעוטי דעתו דחתן שאם עשאו שליח לדבר עמה על ענין נשואין אסור דהא קא מהני ליה עכ"ל. לא ידעתי למה הביא זה על דברי רבינו דנראה שכן דעת רבינו חדא דרבינו כתב להדיא אבל אם היתה נערה וכו' דזה מורה דמדעתה דאמרו היינו לאפוקי שלא לדעתה כגון שהיא עדין נערה שעדין היא ברשות אביה ואי לאשמועינן דין שליחות הרי ביארו רבינו לקמיה אבל לא יאמר לשמעון לתרום לו שהרי עושה אותו שליח וכו' והוא מלישנא דגמרא דקתני כיצד מדעתו והר"ן ז"ל הביא תחילה דפי' לדעתה היינו לאפוקי אם אינה בוגרת וכיון שכן היה לו למרן ז"ל להזכיר השתי פירושים על דברי רבינו. אך האמת נראה דלישנא דגמ' והברייתא מוכחי כלישנא בתרא דהר"ן ז"ל שאמרו בוגרת ומדעתה דמשמע דמדעתה הוא דבר אחר ומכח זה פי' הר"ן דבא לאפוקי דעת החתן ומזה הטעם הביא מרן ז"ל זה הפי' ע"ד רבינו אף שדבריו שקולין מפני שהוא יותר מרווח כמבואר: