מעשה רקח על הלכות נדרים ד:יא

אמר שאיני נהנה לזה ולזה וכו' שאיני נהנה לזה לזה וכו'. כן הגיה מרן הקדוש ז"ל וכן הוא האמת וכמו שהאריך ז"ל עיין עליו ובס' כ"י קדמון מצאתי כתוב וז"ל בגמ' לא מוקמינן חילוק בין הותר ראשון להותר אחרון אלא בשתלאן זה בזה אבל בלא תלאן זה בזה לר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד הותר אחד מהם אפילו אחרון הותרו כלם ולרבי יהודה דפליג עליה דאמר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת (ק"ל) [הו"ל] כל חד וחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד מהם ואפילו הראשון הוא מותר וכלם אסורים לזה ולזה צריכים פתח לכל אחד ואחד בפרק שבועת הפקדון ואיכא דגרסי התם איפכא ע"כ מחידושי נדרים מהרב מאיר ב"ר שמעון המעילי עכ"ל. וכבר הליץ הרב לח"מ ז"ל בעד רבינו דהוא גריס כגירסת הרא"ש ז"ל עיין עליו. אכן לתמיהת מרן ז"ל דכאן ובפ' ד' דהל' שבועות פסק כרבי יהודה ודלא כר"ש ואילו בפ"א דהל' אישות פסק כר"ש ותירץ וכו' בהרמנותיה זלה"ה נראה לענ"ד לדייק מדברי רבינו דגם שם פסק כר"י ולא כר"ש דהא לר"ש בין בוא"ו הנוספת בין בלא וא"ו כללא הוי ורבינו פסק שם הל' כ"ז א"ל התקדשי לי בזו ובזו ובזו אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת דמשמע דבוא"ו הנוספת הוא דהוי כלל הא בלא וא"ו כגון בזו בזו הוי פרט ואם יש באחת מהם שוה פרוטה מקודשת דאל"כ לישמועינן רבותא דאפילו בלא וא"ו נוספת הוי כלל ומכ"ש וק"ו בוא"ו לפי מ"ש כאן וזה ההכרח עצמי אלא ודאי שכן הוא דעתו גם שם כי הכא ובהלכות שבועות ומפני שהקדים דבלא וי"ו הנוספת הוי כלל דהיינו ההיא דהתקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו שאין שם וי"ו דאז הוי פרט כמ"ש כאן ומאי דנקט התקדשי בכל חדא לאו דוקא דלישנא דברייתא נקט ומכ"ש דגם ר"י מודה בה ונמצא דברי רבינו מכוונים דבכל מקום הכא פוסק דבוי"ו הנוספת הוי כלל ובלא וי"ו הוי פרט ומסכים ג"כ לפי' המשנה בנדרים ושבועות עיי"ש שביאר דעתו להדיא שאין הלכה כר"ש: