מעשה רקח על הלכות נדרים יא:ה

הקדישו ובא הגדול וכו'. קצת קשה דשם הביאו ברייתא דקתני לפי שמצינו שהשוה הכתוב הקטון כגדול לזדון שבועה ולאיסר ולבל יחל יכול יהא חייב קרבן על הקדשן ת"ל וזה הדבר ופירש"י כלומר לאיסר ולא יחל אמרתי שיהא איסרו איסר ונדרו בבל יחל ולא לקרבן מעילה ע"כ וכיון שכן למה השמיטו רבינו שאם נהנו אחרים מהקדשו אם יתחייבו קרבן מעילה או לא וכן הקשה המל"מ ז"ל גם בהל' מעילה לא ביארו עיין שם ספ"ד. וי"ל דרבינו פוסק כמ"ד מופלא הסמוך לאיש דאורייתא ואפ"ה אין בו מלקות כיון דאינו בר עונשין וכיון שכן איהו גופיה ודאי שאינו מועל בהקדשו ואחרים שלוקים על הקדשו ממילא נמי שמועלין ולכך לא הוצרך לבארו ומיעוט הפסוק לא בא אלא לדידיה אבל לאחרים כדקאי קאי ודו"ק: