מעשה רקח על הלכות נדרים א:כט

האומר לחבירו וכו'. בנדרים דף ח' מימרא דרב גידל אמר רב ושם הזכירו שני מימרות אחרות וא"ר גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה וכו' ופסקה רבינו פי"א דהלכות שבועות הל' ג' ועוד אחרת האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל ומקשו שם מאי קמ"ל דאפילו לזרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא ותירצו הא קמ"ל כיון דבעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עליה ונראה בחידושו של רב גידל (כאן חסר מחמת שקרוע) אלא חל עליו השבועה משום דאין דבר זה מפורש בתורה וכמ"ש הר"ן ז"ל וכיון שכן הו"ל לרבינו לבארו והנה ראינו המחלוקת בין הרא"ש והר"ן ז"ל בהני מימרות דרב גידל אמר רב דהר"ן ז"ל פירש דמימרא מציעתא נמי בשבועה דוקא איירי ומכח זה הוצרך לבאר דהך בתרייתא אשמועינן תרתי חדא דדיבור בעלמא מחייב דקי"ל בפיך זו צדקה וה"ה לכל דבר מצוה ותו אשמועינן דעל האומר דוקא מוטל החיוב להשכים והרא"ש ז"ל פירש דמציעתא נמי בדיבור בעלמא איירי ומשום דדמי לצדקה ובתרייתא אשמועינן אלא דעל האומר להשכים והתוס' ז"ל נראה שיש להם שיטה אחרת דבמציעתא הכריחו דע"י שבועה דוקא איירי עד שכתבו דה"ה אם נשבע שלא לשנות פרק זה דלא חשיב נשבע לבטל המצוה ובבתרייתא פירש דעל האומר דוקא להשכים משמע דבדיבורא בעלמא קאמר כפי' הרא"ש והר"ן ז"ל א"נ אפשר דס"ל דגם בזו ע"י שבועה קאמר ולא נחית אלא לאשמועינן חידושא דעליו להשכים.

ורבינו שכתב בבתרייתא שעליו להשכים ועוד הוסיף שזה כמו נדר הוא ואע"פ שלא הוציאו בלשון נדר משמע שהוא מפרש כפי' הר"ן ז"ל דמציעתא ע"י שבועה איירי כנ"ל ולעיל בהלכות שבועות כתב רבינו להדיא דאע"פ דמושבע עליה מהר סיני שרי להשבע כדי לזרוזי נפשיה ודקדק לכתוב כן לאשמועינן דבנשבע לשנות פרק זה בהכרח חל עליה דאפילו בדבר שמושבע ועומד חלה עליו השבועה מכ"ש וק"ו בדבר שאינו מושבע דפשיטא דחל ולכך לא חש להזכירו אכן על הרב ב"י ז"ל קשה טובא דבסימן ר"ג הזכיר הדין הראשון של רב גידל א"ר ובסימן רי"ג הזכיר הדין השני והשמיט השלישי שהוא זה שהזכיר רבינו דעכ"פ היה לו להזכירו לאשמועינן לפחות דעליו להשכים דהא ודאי אם חבירו קבל דבריו ואמר ליה הן וכיוצא לא גרע ממושבע מפי אחרים דהו"ל כמוציא שבועה מפיו כמ"ש רבינו בהל' שבועות פרק שני הל' א' ולקמן רפ"ב ואם שתק נראה ודאי שאין לו שום חיוב וההיא דיחזקאל ששתק ואפ"ה הלך לא מכרעא דעכ"פ היה חייב לקיים צווייו יתברך והחידוש שהשמיענו רב גידל א"ר אינו אלא דעכ"פ על האומר להשכים וכיון שכן כוונת הרב"י צ"ע כעת למה השמיט חלוקא זו: