מעשה רקח על הלכות נערה בתולה ג:ו

כיצד הוצאת ש"ר וכו' וכשבקשתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי וכו' ואלו הן עדי שזנתה בפניהם וכו'. דברי רבינו תמוהים לכאורה דמשמע להדיא שהוא בא כדי להורגה ואלו בגמ' בערכין דף ט"ו אמרו בהפך שהק' על המשנה שאמרה במוציא ש"ר להקל ולהחמיר וכו' נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ופריך הגמ' ממאי דילמא משום דגרים לה קטלא א"ר אמר קרא כי הוציא ש"ר על הוצאת ש"ר חייב וכו' ע"כ. הרי מבואר דאינו בא כדי להרגה דאם איתא היכי קתני נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה. גם בסנהדרין דף ח' אמתניתין דמוציא ש"ר בכ"ג מפני שיש בו דיני נפשות פריך תלמודא וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי ומתרץ דבחוששין ללעז קאמפלגי וכו' גם התוס' בכתובות דף מ' הוכיחו להדיא מהך סוגיא דאונס בא לממון גם בגוף הברייתא שממנה (א"ה כאן חסר תשלום הענין וחבע"ד) כראב"י כמ"ש מרן ז"ל. והפר"ח ז"ל בנמוקיו עד"ר הוסיף דבב"ק דף ה' קרי למוציא ש"ר דבורא דאית ביה מעשה ופירש"י בעי ע"כ והתוס' ז"ל כתבו שם דאתיא כראב"י דס"ל בבעל דוקא עי"ש אך קשה ממתניתין דערכין דקתני נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ואם הדיבור של מוציא ש"ר חשיב ליה מעשה שהיא הבעילה מעתה היינו אונס ומפתה. והייתי ר"ל דאף דהוי דבר דאית ביה מעשה מ"מ גרע ממעשה גופיה אלא דאכתי הוא מגומגם מכח סיפא דמתני' דמסיים שכן מצינו שלא נחתם גז"ד על האבות במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וכו' ואם איתא הרי אינן שוין. ברם את זו ראיתי שדברי רבינו שהצריך לבעל שיביא עדים שזינתה תחתיו הם לקוחין מהברייתא האחרת שם דקתני לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידין אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים וכו' ודייק בגמ' טעמא דלא א"ל הא א"ל אע"ג דלא אגר להו לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רי"א אינו חייב עד שישכור עדים וכו' ע"כ ופירש"י לא אמר על העדים המעידים על זנותה ע"כ נמצא דצריך הוא להביא העדים עמו לב"ד ואם לא הביאם לא יתחייב הקנס וכ"פ רבינו להדיא בסוף הפרק. וראיתי להתוס' ז"ל בסנהדרין דף ח' שחלקו על פירש"י שפירש הסוגיא לענין הכתובה ופירשו בשם ר"ת דלענין קנס איירי וכו' והה"נ שהבעל הביא עדים שזנתה תחתיו אלא שהוכחשו בעדותן וכו' ע"כ וכן דעת רש"י שם דף ט' ע"ב נמצא דלפי האמת הקנס לא שייך אלא ע"י העדים שמביא הבעל וכו' וכיון שכן גם מתני' דערכין הכי מפרשה אלא דתלמודא פריך עלה דממאי דמפני הדבור הוא דמחייב הקנס דילמא משום דקא גרים לה קטלא ע"י העדים שהביא עמו. ותירץ רבא דמדקפיד קרא כי הוציא ש"ר מורה דעל הדבור בעלמא הוא דמחייב קנס אלא שהעדים צריכים לאמת הדבר או להפכו שהרי לענין שתפסיד כתובתה פשיטא שהוא לבדו נאמן כמ"ש פ"ק דכתובות דף יו"ד דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אך לענין קנס לא מחייב אלא ע"י הכחשה או הזמת עדיו ובהכי ניחא הכל בע"ה:

מפי השמועה למדו וכו'. בפ"ק דסנהדרין דף ט' אר"י וכו' ומרן ז"ל לא ציינו ואולי מפני שכתב מפי השמועה וכו':