מעשה רקח על הלכות נערה בתולה ג:ב

שנאמר והוציאו את בתולי הנערה וכו'. הקושי מבואר כשמש דבגמרא מפקי לה מקרא דונתן לאבי הנערה ורבינו כתב מוהוציאו את בתולי הנערה וגם בכל אותה פרשה לא מצינו נערה מלא כי אם פ' דונתנו לאבי הנערה וכבר מרן הקדוש הרגיש מזה ע"ע. ולעד"ן בחדא מתרתי או שט"ס הוא בדברי רבינו או שרבינו נתכוון להביא פסוק זה דמניה נשמע מיעוט הבוגרת כמ"ש בכ"מ בגמרא פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה ולכך הביא זה הפסוק דאיירי בענין הבתולים ומ"ש נערה מלא דבר הכתוב הכוונה בזה הענין ולא דייק בזה הפסוק דוקא וכיון שהדין אמת לא חש רבינו וכההיא דכתב מרן ז"ל רפ"ד דה"ר וזה נראה יותר מלומר שהוא ט"ס שהכי בכל הנוסחאות שראיתי ומהם בב' כ"י קדמון כתוב כך וגם בספר ק"ס ז"ל כתוב כן ע"ש (חסר כאן וחע"ד) ולעד"ן עמ"ש התוס' עצמן בדף מ"ד ד"ה הא לאו הכי וכו' בשם ר"י דלא בעי רב אדא למילף קנס ממיתה דכל היכא דלא מחייב מיתה לא מחייב קנס ולא בעי למימר נמי הואיל וקרא מיירי בגדולה כל דינים שבפרשה לא איירי אלא בגדולה אלא הכי פריך טעמא דכתב רחמנא נערה בה"א הל"ה הו"א אפילו קטנה במשמע והיינו משום דכיון דלא כתב ה"א בטל משמעות נערה דמשמע דוקא גדולה והא כתיב אם אמת וכו' וקטנה לאו בת עונשין היא ואפילו הכי כתב נערה חסר אלמא משום חסרון ה"א אינו מבוטל משמעות נערה דמשמע גדולה וכו' ע"כ נמצא דר"א ל"פ בעיקר הדין דדינו של ר"ל לא נפיק מדכתב נערה אלא שהקשה עליו דרצה לדייק דמשמעות הה"א מורה על הגדולה דמשמע דבלא ה"א מורה אף על הקטנה דהרי אם באמת היה וכו' כתוב נער בלא ה"א והיכי נימא דבא לרבות הקטנה הרי אינה בת עונשין ואם איתא אמאי לא כתבוה אם אמת לאפוקי אונס ומפתה מכח יתור אלא ודאי דעשה כן לאשמועינן לשאר דוכתי וכתב רחמנא גבי קנס לאשמועינן דגם בקנס לא מחייב אלא בנערה ודו"ק. א"נ י"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה הל"ה וכו' דמוציא ש"ר על הקטנה סברא היא לומר דפטור דפתוי קטנה אונס הוי וכו' ע"כ ודו"ק היטב: