מעשה רקח על הלכות נערה בתולה א:ב

כל הנבעלת בשדה וכו'. כבר ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל ומרן בשם המג"ע ז"ל כתב דאם ראו עדים מרחוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה ואם היא בשדה חזקה שהיא אנוסה ע"כ משמע דהכי מתפרשי דברי רבינו במ"ש כל הנבעלת וכו' דהיינו דאיכא עדים שראו וכו' ולפ"ז מוכרח דטענתן היא שאם היה הדבר בשדה אין אומר ואין דברים שהיא בחזקת אנוסה ואם הוא טוען שלא היתה אלא מפותה אינו נאמן להכחיש החזקה ואם היה הדבר בעיר היא אינה נאמנת לומר שהיתה אנוסה לחייבו הצער כיון דחזקת עיר ברצון ואין שייך כאן שבועה כיון שהיו שם עדים ומ"ש רבינו בפ"ב דין י"ג א"ל אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי ה"ז נשבע שבועת התורה וכו' ע"כ היינו באין שם עדים כלל. והנה ראיתי למהרח"ש ז"ל סי' י"ו שנשאל על בתולה שטענה שפלוני בא עליה והוא מכחישה וכו' והשיב שאם טענתה דאנסה אפי' יש עדים שראו מרחוק או ששניהם מודים אלא שזה אומר באונס וזה אומר ברצון דעת רבינו פשוטה שכל הנבעלת בעיר וכו' ואף להראב"ד ז"ל שהשיגו וסובר דעיר ושדה שוין מ"מ כשהוא מכחיש לגמרי ואומר שלא היו דברים מעולם הדבר פשוט דעליה להביא ראיה ואם כוונתה לתבוע הג' דברים שהם בשת ופגם וקנס וכו' הרי כתב רבינו לקמן שנשבע שבועת היסת ויפטר וכו' עכת"ד. והמש"ל ז"ל השיג עליו דמוכרח להבין בדברי רבינו דבין בעיר בין בשדה כשהיא טוענת שנאנסה והוא אומר פיתוי משביעין אותו כדי לפטור עצמו וכו' ע"ש. ולעד"ן אין לנו הכרח חותך בדברי רבינו וגם מהרח"ש ז"ל לא הכניס עצמו בזה כדי שישיג עליו כי הוא לא בא אלא להשיב לשואלו שבעיר היה ודאי אבל בחילוק עיר ושדה לא דבר הרב ז"ל ודו"ק: