מעשה רקח על הלכות כלים ו:ג

והפחלץ של גמלים והאפיפירות. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו מהמשנה דכלים פכ"ד דקתני הפחלץ של גמלים טהור מכלום ועוד דבתוספתא פי"ג קתני שעשאן בתחלה מקבל רמון טמא דמשמע אם אינו מקבל טהור ורבינו כתב דמוציא רמון טמא ומרן ז"ל הליץ דמקבל רמונים היינו שעשאן מתחילתן שאינן מקבלים רמונים וכו' ומ"ש ממה ששנינו הפחלץ של גמלים טהור מכלום צ"ל שהוא מפרש פחלץ עשוי בתבנית אחר וצ"ע ע"כ. ואין צורך לזה דדברי רבינו שרירין וקיימין דבפכ"ז לקמן הל' ח' הביא אותה משנה להדיא וביאר שם למה טהור וכיון דבהתוספתא קתני שהוא טמא מוכח דשני מיני פחלץ הם תדע דקתני בהדיא אפיפירות כדאיתא בתוספתא פרק ו' ובסוף פכ"ז לקמן פסק דהאפיפירין שמניחים על הספרים טמא וכו' נחלקה טהור ובפירוש המשנה פכ"ד דכלים ביאר שהוא כסא של פרקים של שתי לוחות לישב עליו הסופר עיי"ש ובכלי זה אין שייך שיהיה בו מוציא רמון לדמותו לפחלץ מוכרח דכלי אחר הוא ושניהם נקראו אפיפירין (כאן חסר שיטה אחת):