מעשה רקח על הלכות כלים כג:ט

שלשה על שלשה וכו'. פכ"ז דכלים וכאן פסק רבינו כרבי יוסי וכן לקמן בדין סדין שעשאו (כאן חסר) ונתן טעם משום דטומאת בית הסתרים היא ואינה מטמאה כדאיתא בחולין דף ע"ב ודף ק"י עיי"ש אכן קשה טובא דא"כ היכי פסק לעיל הל' ז' אם נטל חוט אחד מתחילתו טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ע"כ והרי זו סברת ת"ק דהיינו ר' מאיר דס"ל טומאת בית הסתרים טמא כדאיתא התם בגמרא והתוס' יו"ט ז"ל נתקשה בזה ותירץ דההיא דנטל חוט אחד וכו' היינו טעמא משום דאי אפשר לצמצם שלא יגע בעודו מושכו מן החתיכה כההיא דג' על ג' הבא מבגד גדול משא"כ בהא דגע"ג שנסרק דאינו נוגע כלל דאדרבה מסרק קורע ומושך זה לכאן וזה לכאן ע"כ ודבריו ז"ל נראין מהסוגיא דחולין דף ע"ב דקאמר עולא לא שנו אלא גע"ג (שנסרק) [שנחלק] אבל גע"ג הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה ובפ"ג דכריתות דף ט"ו אמר רב יוסף בניתזין בכל כחו דליכא נגיעה בשעת פרישה עיי"ש זו נראית כוונת התוס' יו"ט ז"ל ונראין הדברים שהרי ההיא דנטל חוט אחד היא משנה סתמית דמשמע דכו"ע מודים בה מוכרח שיש לחלק בינה להנהו דפליג בהו ר' יוסי ודלא כפי' הר"ש והרע"ב ז"ל שם אלא שלא ידעתי למה הוצרך רבינו הקדוש לכפול הדברים ברפ"כ ובפכ"ז עיי"ש שוב ראיתי להתוס' בזבחים דף צ"ד ע"ב ד"ה לא שנו וכו' שכתבו דבטלית ובגד שהם כלי בנקרעו כיון דאזיל שם כלי מנייהו טהרו לגמרי משא"כ בחתיכת בגד בעלמא דאין שם כלי עליו לא טהר ממגע מדרס אע"פ שטהר מן המדרס וכו' עיי"ש ה"נ אפשר לפרש כאן דבנטל חוט אחד מן הארוג וכו' היינו טעמא דעדיין אין שם כלי עליו וכו':