מעשה רקח על הלכות כלים ב:ג

ותוקעין בו הסדן. הראב"ד ז"ל השיג דלשון המשנה תחתית וכו' ומרן ז"ל הבין דכוונת השגתו על שנוי הלשון. ולענ"ד נראה עם מ"ש הר"ש והרא"ש ז"ל שם דתחתית הוא שם כלי ועל שם שמשימין אותו תחתיהם נקרא תחתית וזו נראית כוונת הראב"ד ז"ל דהו"ל לרבינו לאשמועינן רבותא דאף אם הוא כלי כיון שאינו עשוי למלאת טהור ולרבינו י"ל שהוא מפרש פי' אחר ואין כאן השגה. שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בתשובה סי' קצ"ה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל שהקשה על רבינו מדין חצים נקבות שאף הם עשויין למלאת ומכח זה חלק על רבינו וכתב דסולם שירכותיו נקובות לקבל ראשי השליבות מקבל טומאה מדאורייתא וסולם דממעט בתורת כהנים (שהביאו רבינו בפ"ד) היינו שאין להם בית קיבול אלא ששליבותיו קבועות, ומתני' דתחתית הצורפין הנ"ל פירש כפי' הר"ש והרא"ש הנ"ל עיי"ש, ועפי"ז הנה מקום להשגת הראב"ד ז"ל דנראה שהבין כסברת הרשב"א ז"ל ולרבינו י"ל דההיא דחצים נקבות אינה עשויה למלאת בקביעות אלא לעת הצורך והו"ל דומיא דפקעת של צורפין. אכן לשונו דפ"ה דהלכות סוכה הל' ה' הוא מגומגם הרבה שכתב סיככה בחצים נקבות פסולה שאע"פ שהוא עשוי להתמלאות בברזל בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול ע"כ, ואולי י"ל שסמך על מ"ש כאן שהוא עיקר מקומו וכוונתו שהיא כעין פקעת צורפי כסף, ולשיטת הרשב"א ז"ל קשה מדין חמור שתחת המלבן וספסלים שתחת הרגלים שאע"פ שחקוקים ומקבלים טהורים כדאיתא בתוספתא שהביא מרן ז"ל לקמן בסמוך: