מעשה רקח על הלכות כלים יז:א

כל ידות הכלים וכו'. דברי רבינו צריכין ביאור דממ"ש

ואם נטמא הכלי

נטמאת ידו וכו' משמע דהיד הוי טפל לכלי אך אם נטמא היד אין בו כח להביא טומאה לכלי וכן משמע נמי ממ"ש

לפיכך האבן וכו' ואם נטמא התנור והכירה נטמאו אבנים וכו' אך ממ"ש אח"ז

ואם נגעו בחוץ לטפח וכו' משמע דאם נגעו בתוך הטפח או בתוך שלש נטמא הכלי מכח טומאת היד אם לא שנאמר דלעולם ארישא קאי דכשנטמא גוף התנור דאז נטמא ג"כ היד ביאר עכשיו דטומאת היד דהיינו מכח טומאת התנור אין הטומאה מתפשטת אלא עד הגבול הנזכר וחוצה לו אינו מטמא אוכלין ומשקין. ולפ"ז רבינו לא איירי בכלי מתכת דאין שייך בהם חילוק זה כיון שהם גוף אחד ע"י חיבורן פשיטא דכשנטמא מקצתו נטמא כולו ואינו מדבר אלא בכלי שאינו מטמא אלא מאוירו ולכך אצטריך לאשמועינן דכשנטמא מאוירו אין הטומאה מתפשטת להיד אלא עד השיעור המוגבל אך ממ"ש רבינו רפ"כ נראה דאף בכלי חרס אם נטמא היד נטמא גוף הכלי שהרי כתב להתטמא ולטמא וכו' וממ"ש שם כבר ביארנו וכו' משמע דההכא קאי וכאן אינו מבואר ועיין להמל"מ ז"ל: