מעשה רקח על הלכות מעילה ז:ז

אמר כיס מכיסי וכו'. מרן ז"ל הקשה שזה סותר למ"ש פט"ז ממעשה הקרבנות באומר שור משוורי הקדש ע"כ ותחילה נבאר לשון רבינו וכוונתו במה שסיים ויהנה בקטן דכיון שכבר חילל על הכל מאי איריא קטן אלא ודאי שכוונתו דאף שאמרנו מועלין בכולן ומועלין במקצתן מ"מ הקטן לא בא לכלל איסור מעולם ומה שכתב זה בסוף הלשון היינו מפני שתחילה העתיק לשון התוספתא ושם לא נאמר לשון זה לכך הוצרך לבאר ולהוסיף דבשור משוורי לעולם הוא מותר בקטן שהרי לא נאסר אלא הגדול והבינוני והן הן דבריו בפט"ז דמעשה הקרבנות דאם אמר אחד משוורי הקדש בין יהיו שנים או יותר משנים אין הקטן בכלל ולכוונה זו הוסיף בקטן ומעתה הן הן דברי רב נחמן בשלהי מנחות דקאמר לא שנו אלא דאמר אחד משוורי אבל אמר בשוורי הגדול קאמר תורא בתוראי קאמר ע"כ הרי דהקפידה היא במ"ם או בבי"ת וכן זכיתי ומצאתי להרב ברכת הזבח ז"ל אכן בשו"ת זרע אברהם ז"ל חלק עליו בחלק חו"מ דף נ"ה ע"ג מכח דברי מרן שם שכתב ומ"ש שור שבשוורי וכו' וטעמא משום דשור שבשוורי משמע המעולה שבהם ע"כ. האמנם האמת יורה דרכו דמרן ז"ל הבין בדברי רבינו כאן דמדכתב מועלין בכולן משמע דכולן שוין באיסור ושם לא אסר אלא הגדול וחוששין לבינוני אמנם לפי דרכינו גם כאן הדין כן שלא נאסר אלא הגדול והבינוני אבל הקטן הותר מעיקרו דסתם מקדיש בעין יפה מקדיש וחוששין אף לבינוני כמ"ש בגמרא וכבר הרב גופיה חזר בדבריו עיי"ש.

אלא שראיתי לרבינו בפכ"א דהלכות מכירה הל' י"ט שכתב האומר לחבירו בית מביתי ושור משוורי אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם וכו' ולכאורה קשה טובא דמשוורי במ"ם משמע דגדול ובינוני קאמר כמ"ש כאן ובמעשה הקרבנות ואוקמתת הגמרא ג"כ היא (כ)בביתי ובשוורי בבי"ת ולא במ"ם עד שראיתי בס' ידי אליהו ז"ל בדף ק"ט שהגיה בפשיטות בדברי רבינו שצ"ל בבי"ת ובשוורי בבי"ת עיי"ש ואחרי המחילה לא כן אנכי עמדי דבגמרא אוקמוה לברייתא דבית בביתי הכי מכח דשאני לוקח דידו על התחתונה וקאמר השתא דאתית להכי אפילו תימא עלייה דגריעא יד בעל השטר על התחתונה א"כ מטעם זה גם בית מביתי במ"ם דבקדש יש בכללו גדול ובינוני נימא הכי מכח דידו על התחתונה ואין זה פלא לומר שזה דעתו של רבינו כיון שאין שום ביאור בשטר וידו על התחתונה ועוד אני אומר שהדברים ק"ו ומה בבית דבעלמא הגדול דוקא קאמר אפ"ה גבי לוקח אין לו אלא הקטן במ"ם דבעלמא לאו דוקא גדול לא כ"ש גבי לוקח ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון: