מעשה רקח על הלכות מעילה ז:ו

וכן פרוטה שנתערבה וכו'. הקשה מרן ז"ל וא"ת וליבטל ברובא וי"ל דדבר שיש לו מתירין הוא אי נמי מטבע חשוב ולא בטיל ע"כ ואיני יודע דאיך נעלם מעיני כבודו דברי התוס' שם שהקשו קושיא זו וכתבו דאין לומר בזה משום דבר שיש לו מתירין דאינו אלא מדרבנן וכתבו וצ"ל דליכא אלא חד כיס דליכא ביטול אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל ע"כ ותו קשה למרן ז"ל דמדברי רבינו פט"ו דמאכלות אסורות נראה דדשיל"מ אינו אלא מדרבנן ובפט"ז הזכיר דבר חשוב ושבמנין דאינן אלא מדרבנן והכי מסתברא דהיכן מצינו בפסוק דבר זה. והנה ראיתי להרב חיים אבעלפיה ז"ל פרשת ויקרא דף י"א שחלק על הפר"ח שכתב כן והביא ראיה ממ"ש רבינו פי"ח דמעשה הקרבנות דאם גנב והקדיש ושחטו בחוץ אחר יאוש חייב כרת אף שיאוש כדי לא קני אוקמוה רבנן ברשותיה לחייבו כרת וכו' ע"כ. ואינו נראה אחרי המחילה דהתם מפני איסור הגנבה שעשה קנסוהו חז"ל ואוקמוה ברשותיה לחייבו כרת וכדאמרינן נמי גבי חמץ בשש משום דפשע ולא ביטל משא"כ הכא שנתערבה הפרוטה מעצמה והוא לא פשע בה באיזה דין (ו)חייבוהו ועיי"ש בלשונות דף קמ"ב שהוסיף להקשות על דברי מרן ז"ל גם המל"מ ז"ל פלפל בזה דבאמת דבר חשוב הוא ואנחנו לא נדע עד יבא מורה צדק: