מעשה רקח על הלכות מעילה ה:ו

גידולי הקדש וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל גם פ"ד דפסחים נתבאר שמועלין בגידולי הקדש וכו' ע"כ כוונתו דמ"ש שם דף נ"ו שאנשי יריחו סברי לה כמ"ד אין מעילה בגידולין ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא ע"כ דכיון דבאמת איכא מ"ד דיש מעילה מנא ליה לתלמודא לומר דרבנן סברי נהי וכו' לימא דרבנן סברי כמ"ד דיש מעילה ומפני שכן נקבעה ההלכה אמטו להכי מיחו בידם אלא ודאי דכוונת התלמוד לומר דרבנן לדבריהם קאמרי לדידן ודאי דיש מעילה לדידכו נמי אודו לן מיהא דאיסורה איכא ובזה תתורץ קושיית התוס' יו"ט והרב מתנות כהונה ז"ל גם מה שהקשה התוס' יו"ט לההיא דתמורה פ"ז דהתם בביצים וחלב וכו' אין כאן קושיא דודאי גבי גידולי מזבח לא שייכי אלא הני והוא הדין לקדשי בדק הבית הרב ברכת הזבח ז"ל ופשוט:

ערבה הגדלה בשדה הקדש וכו'. עמ"ש מרן להשגת הראב"ד ז"ל בספר ברכת הזבח ז"ל כתב דכוונת הראב"ד דמ"ש משדה שהוציאה עשבים וכו' ומרן ז"ל לא ירד לכוונתו עיי"ש. ולענ"ד אין דברי הראב"ד מוכיחים כן דאם איתא תקשי ליה הכי להדיא ולקושית הרב ז"ל י"ל דערבה שאני מעשבים דסתמה אינה אלא למצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו וזה נראה מוכרח בדעת רבינו דאל"כ הנה ודאי שהיא ראויה לבהמה: