מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ז:ז

בכמה מתירים הנידוי וכו'. כתב מרן ז"ל דנידוי נדר הוא וכו' והפר"ח כתב עליו וליתא דנידוי לאו נדר הוא ועובדא דר' אליעזר נקטיה לשון נדר דהוי לישנא מעליא משום כבודו דר"א ע"כ ונראה דכוונתו מההיא דפ"ק דנדרים דף ח' רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי וכו' שמע מינה תלת וכו' ש"מ לא שרי למשרי נדרא באתרא דרביה וכו' ושמתא אפילו באתרא דרביה הרי דאין הנדר שוה לנידוי דבאתרא דרביה לא שרי נדרא ושמתא שרי וכמ"ש רבינו כאן ופרק ו' דהלכות שבועות עיי"ש וי"ל דכוונת מרן אינה אלא להשוות נדר לנידוי לענין התרה דג' הדיוטות מדאשכחן דקרי לנידוי נדר אמנם לא לכל מילי קאמר תדע שהרי לא כתב דלכל מילי הם שוים ותדע עוד דהחרם הוא חמור ודאי מהנידוי ובדין זה הושוו ולא מפני זה נאמר דלכל מילי הם שוים דאי אפשר: