מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ה:ו

ואין צריך לומר שאסור לו להלך בצדו. משמע בין מצד ימין בין מצד שמאל וא"ת דאמרינן בערובין דף נ"ד כיצד סדר משנה וכו' נסתלק אהרן וישב לשמאל משה אם לא שנאמר דהכא נמי ימין דוקא קאמר וסמך אמ"ש פ"ו הל' ה' ועיין במ"ש שם בס"ד:

ולא יכנס עם רבו במרחץ. כתב מרן ז"ל דתלמיד אם רבו צריך לו מותר לא חשש רבינו לכתבו לפי שסמך אמ"ש לקמן הרב המובהק שרצה למחול על כבודו וכו' ע"כ וקשה דמרן בב"י סי' רמ"ב כתב דרבינו סמך אמ"ש בפ' כ"א מהלכות אסורי ביאה ולמה לא הכריע במה שכתב כאן שהוא באותו פרק. ונראה דתרי איסורי איכא חד לתלמיד שצריך להתבייש ממורא רבו ומכבודו כמ"ש רש"י ז"ל והרב נמי שצריך שיזהר שלא יגרום שיקילו במוראו וכמ"ש רבינו פ"ד הל' ה' והשתא לענין הכבוד שחייב התלמיד יכול הרב למחול והיינו מ"ש רבינו להלן הל' י"א שהרב המובהק שרצה למחול על כבודו וכו' אמנם לענין המורא שאין הרב יכול למחול שהרי צריך שתהא אימתו עליהם כדי שילמדו ממנו במהרה לענין זה סמך אמ"ש שם אף בזה היכא דרבו צריך לו שרי כנידון דידן שהרי עכ"פ איכא מורא במה שמשמשו בעבודת עבד ועיקר דין דגמרא הוא לענין זה אלא דאף שמשמשו כעבד ואין לך אימה גדולה מזו מידי זלזול כבוד לא פלטינן במה שרואה אותו ערום להכי כתב מרן ז"ל דלענין זה סמך אמ"ש להלן. ובזה נסתלקה קושיית הרב בס' קול בן לוי ז"ל יעו"ש:

ולא יכריע דבריו בפניו ולא יסתור את דבריו. מדברי רבינו נראה דדוקא בפניו הוא דאסור אבל שלא בפניו שרי להכריע דבריו ומדברי מרן ז"ל שבא לפרש כוונת רבינו מוכח דאפילו שלא בפניו אסור דכיון שהוא חלוק על אביו מסתברא דאף שלא בפניו אסור ותו קשה דמ"ש מרן ז"ל אי אפשר לפרשו בכוונת רבינו שהוא ז"ל כתב ולא יכריע דבריו משמע דברי אביו כלומר נראין דברי אבי ולדברי מרן ז"ל דוקא לומר כדברי האחר הוא דאסור אבל אם אומר כדברי אביו משמע דמותר ובב"י סי' ר"מ פי' דברי רש"י ז"ל שמשם הוציאם מרן בתרי אנפי או לומר כשאומר הלכה כדברי האחר א"נ כשאומר נראין דברי פלוני על איזה מהם שיאמר שנראין דבריו נתכוון שאפילו כשיאמר שנראין דברי אביו נראה כמכריע את דבריו ופסק כלשון אחרון ובפניו כדברי הרמב"ם ז"ל. ומעתה איך כתב כאן כלשון ראשון שהוא נגד הרמב"ם להדיא וצ"ל דט"ס הוא רי"ש במקום דלי"ת וצ"ל לא יכריע כדברי אחד בדלי"ת והיינו כלשון אחרון שהזכיר שם ודו"ק: