מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ה:ד

וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה וכו'. הקשה מרן בשם הר"ן ז"ל דלמה השמיט רבינו ההיא דאמרו בגמרא ועד כמה עד ארבעים והא רבא אורי בשוין וכו' ע"כ ולכאורה הוה אפשר דרבינו קשיתיה מאי דאמרו בגמרא ועד כמה עד מ' דאם איתא דהקושיה היא למאי דסליק מיניה קשה דמי הגיד למקשן דכוונת ר' אבהו היינו לענין השנים אימא דלענין הידיעה הוא דקאמר תדע שהרי עונשו גדול ואם יש בו ידיעה ואין לו שנים אמאי יענש כ"כ ומשו"ה ס"ל דהך קושיא דעד כמה לא קאי אמאי דסמיך ליה כי רבים חללים הפילה אלא אמאי דאמר רבא לעיל אשר פריו יתן בעתו וכו' וכיו"ב דאיירי בענין הוראה מייתי בתר הכי מימרת ר"א וכגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל דגרסי והיינו דאמר ר"א וכו' שהוא אגב ההיא דלעיל וכיון דאסיק פריך ועד כמה מקרי בעתו דהיינו לענין הזמן דומיא דאילן ומתרץ עד ארבעים כלומר דאז מקרי בעתו ופריך דאיך אפשר דכוונת בעתו ליהוי עד ארבעים והא רבא אורי קודם ארבעים וא"כ על כרחך כוונת רבא במאי דדריש קרא על כרחך הוא לפחות מארבעים ומתרץ בשוים כלומר מאי דהוצרך רבא להורות היינו טעמא משום דהיה שוה לחכמה עם האחרים ולא היה שם גדול ממנו ראוי גמור להוראה וע"כ הוצרך להורות מעתה הך דרשא דבעתו אינו אלא לדעת מוסר השכל על סתם בני אדם שזמנם הראוי שיהא בהם ידיעה לדון ולהורות היינו מ' שנה ולא נפקא לן לענין דינא ולא מידי אמנם ההיא דכי רבים חללים הפילה דהיינו באין בו ידיעה ומורה זה ראוי הוא לעונש גדול מעיקר הדין וכן נמי כשיש לו ידיעה ואינו מורה גורם רעה גדולה דכיון שאין שם מי שיורה הוא חייב להורות להסיר המכשולות מישראל כדדייקי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב ה"ז מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים וכו' זה היה אפשר להליץ בעד רבינו לפום הך סוגייא אמנם בההיא דפ' היה נוטל (סוטה דף כ"ב) קשה שהרי שם לא הביאו אלא הך דר' אבהו ופריך עלה והא רבא אורי וכו'. ועיין להרב לח"מ ולהפר"ח ז"ל: