מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ד:א

אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון או לתם. וכתב מרן הקדוש כלומר שאין ברור לנו אם הוא טוב או לאו ולמד כן מההיא דרבן גמליאל וכו' ואסיקנא התם דלא הסכימו על ידו ע"כ וכתב הר"ח אבולעפיה נר"ו וז"ל וליתא דמנא ליה שלא הסכימו על ידו והא איהו דרש כסברתו ור' אלעזר בן עזריה דרש כסברתו וי"ל דנפקא ליה מעובדא דר' יהודה נשמתיה צריכי ליה רבנן ואיך לומדים ממנו ולא היו מכירים מעשיו שאלו היה צדיק גמירי דטבא לא הוי בישא ומדהרב שמעשיו סתומים שרי ה"ה התלמיד תם שרי ללמדו ע"כ ונראה דהכרח מרן ז"ל אינו מסברת ראב"ע שהרי הוא לא דבר בזה בפירוש אלא ממאי דאמרו בגמרא תנא אותו היום סילקוהו לשומר הפתח וניתנה רשות לתלמידים ליכנס משמע שכך הסכימו גם שאר החכמים ואף אם נאמר שהיא סברת ראב"ע לחוד מ"מ הרי מסקנא דגמרא מוכחא הכי דקאמר הוה קחלשא דעתיה דר"ג וכו' ולא היא ההוא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה מוכח להדיא דהכי הלכתא דאם הדין כר"ג היכי קאמר תלמודא ולא היא. ומה שהביא הרב נר"ו מההוא עובדא דר"י אפשר דשאני התם דבשלמא התלמיד חכם שחזקתו ודאי שאינו עושה מעשים רעים כדאמרינן אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה וכו' סמכינן אחזקתיה ואין לנו לבדקו בענין מעשיו כלל משא"כ התלמיד שבא להתחיל וללמוד ולזה הוכרח מרן ז"ל להוכיח מהא דר"ג דאיירי בכולל ודו"ק:

וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מההיא דפרק אלו מגלחים וכו' ע"כ וקשה דבפרק ב' דחגיגה דף ט"ו פריך לר' מאיר דהיכי למד תורה מאחר מהך קרא גופיה ומתרץ קרא אשכח ודרש וכו' ופריך קשו קראי אהדדי ומשני הא בגדול הא בקטן והיכי סתם רבינו ולא פירש דהיינו דוקא בקטן ועיין להמפרשים ז"ל. ומה שנראה לענ"ד דרבינו ס"ל דלא קיימא הך תירוצא בש"ס ולר"מ דוקא הוא דתריץ הכין תדע דבתר הכי מייתי בגמרא עובדא דרבא בר שילא דאמר ליה אליהו דקב"ה קאמר שמעתתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא אמר משמע דלית הלכתא כוותיה ולזה קאמר ר"מ קרא אשכח כלומר הוא ניהו דס"ל הכי אבל אנן לא קי"ל הכי וכ"כ הש"ך יו"ד והרב פר"ח ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו דחו זה התירוץ ממאי דאיתא התם אמר ליה השתא דאמר מאיר בני אומר וכו' משמע שחזר לומר הלכה משמו. ונראה דלא קשיא דמסתברא דלא אמר זאת השמועה אלא לכבודו דר"מ כלפי דברי רבא בר שילא תדע דרבא בר שילא לא אמר שום חידוש דמאי דאמר ר"מ רימון מצא כבר נודע ונגלה דר"מ לא למד ממעשיו ח"ו והכי דייקי קצת דברי רש"י ז"ל שכתב עכשו שמע לקולך וכו' כלומר ובשבילך אמר הלכה משמו ולהכי לא אמר אלא ההלכה דשייכא להך עניינא דאחר ודו"ק: