מעשה רקח על הלכות תלמוד תורה ג:ה

תחילת דינו של אדם וכו'. וא"ת דבפ' במה מדליקין אמרינן כשמכניסין אדם לדין שואלים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כבר כתבו התוס' פ"ק דקידושין דהיינו לענין שאלה וכו' אבל מכל מקום נפרעים ממנו תחילה על שלא קבע עתים לתורה ובפ"ק דסנהדרין כתבו דהתם באדם שעוסק בתורה אלא שלא קבע עתים והכא מיירי בשלא עסק כלל ע"כ ורבינו נראה דס"ל כמ"ש בקידושין ודו"ק:

לעולם יעסוק אדם וכו'. וא"ת דאמרינן פ"ב דברכות כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא כבר תירצו התוס' שם דהיינו שאינו לומד אלא לקנטר חביריו והתם מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו ובריש פרק מקום שנהגו כתבו ז"ל דהכא מיירי שאין מתכוין לשום רעה אלא מתוך עצלות כההיא דשפל ונשכר דלא עביד כוליה שבתא ולא במעלי שבתא ואפ"ה גדול עד לשמים חסדו ורבינו נראה דס"ל כההיך דברכות ודו"ק: