מעשה רקח על הלכות מעשר ט:יב

הנחתומים וכו' כדי שיפרישנה בטהרה. טעם זה לא הוזכר במשנה דדמאי פ"ב אך בירושלמי שם הקשו מדתנן פ"ה דדמאי הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' דמשמע שעל הלוקח להפריש מעשר וחלה ומתרץ חד שינויא כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה וכו' ופי' התוס' פ"ק דיומא דף ט' דמתני' דהכא בנחתום עם הארץ העושה בטהרה (שמשכיר) [ששוכר] גבל חבר לעשות עיסתו בטהרה דכיון דטרח כולי האי סמכינן עליה דודאי תקנוה וכו' ע"כ. והרע"ב והר"ש ז"ל פירשוה בנחתום חבר דודאי עושה בטהרה עיין עליהם ובפ"ו דהלכות בכורים הזכיר רבינו דין הלוקח מן הנחתום סתם ותמה שם מרן ז"ל על רבינו שכתב המשניות סתם ולא חילק ע"כ. ואחרי המחילה הראויה אין כאן תמיהה שדרכו של רבינו להעתיק המשנה והחילוק של הירושלמי רמזו כאן במ"ש כדי שיפרישנה בטהרה כלומר דאז אין הלוקח חייב בה ובהלכות בכורים איירי בנחתום ע"ה שאינו עושה בטהרה שאז חל החיוב על הלוקח ופשוט הוא ויותר יש לתמוה שמרן גופיה על מ"ש רבינו כדי שיפרישנה בטהרה ציין מהירושלמי כר' יוחנן א"כ אין מקום לתמיהתו: