מעשה רקח על הלכות מעשר ד:יז

וכן באבטיח כופתו. לשון המשנה סופת ואוכל ופי' ז"ל חותך לחתיכות קטנות נראה שהוא מלשון ספיתת קדרה שפי' שתהיה מוכנת וגם כאן שהיה מוכן לאכילה ע"י החיתוך ואפשר שהוא טעות סופר בדברי רבינו וצ"ל סופתו בסמ"ך אך לקמן פ"ה הל' ג' העתיק כלשון זה בכא"ף. ומצאתי להר"ש ז"ל שם שפירש כופף פי' שכופף האבטיח מהעץ עד שמגיע לארץ ואז נושכו בפיו וכיון שכן גם רבינו נפרשו שכופת האבטיח עד שמגיע לארץ ואוכלו בשיניו וזה פשוט שאם יעתקנו יתחייב תכף: