מעשה רקח על הלכות מעשר ג:כ

והמאכיל פקיעי עמיר וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל בעמיר שהוא מאכל אדם כגון חבילי סאה וקורנית שהם מאכל אדם ומאכל בהמה ע"כ. וכתב מרן ז"ל דההיא דמאכילין פקיעי עמיר וכו' סתמא במאכל בהמה היא ובפ"ק דדמאי שנינו הלוקח לזרע ולבהמה פטור משמע דוקא דמאי אבל אם ודאי חייב לעשר ע"כ. לכאורה דבריו תמוהים דודאי מאכל בהמה אין בו חיוב לא בתרומה ולא במעשר כמ"ש רבינו פ"ב דתרומות ולעיל פ"א הל' ז' כתב דכל שהוא פטור מן התרומה פטור מן המעשר גם המל"מ ז"ל הקשה מהסוגיא דפ"ק דחולין דף ז' דמוכח מינה דההיא מתני' דדמאי במאכל אדם ובהמה איירי ובשבת דף ס"ז אמרו להדיא דמעשר ליתיה במאכל בהמה והניח דברי מרן בצ"ע. ולענ"ד אפשר שכוונת מרן שאף שהוא מאכל בהמה לפעמים אוכלין אותה הבני אדם כעין דין הכרשינין שכתב רבינו פ"ב דתרומות דאע"פ שאינן מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומות ומעשרות: