מעשה רקח על הלכות מעשר ב:ב

וכן הלוקח וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל כדאמרינן בלקט שכחה ופאה שעשאן גורן בעיר שהן פטורין שמע מינה בשדה חייבים מדרבנן וכו' ע"כ. וקשה דהרי בגמרא דסוטא דף מ"ג א"ר יצחק א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב לקט שכחה ופאה שעשאן גורן הוקבעו למעשר אמר עולא לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למילתא ע"כ. ואי דברי הראב"ד קיימי על דברי הגמרא היכי כתב דבעיר פטורין ש"מ דבשדה חייבים כאילו אנו צריכין לדיוק והרי בגמרא אמרו כן להדיא ואדרבה הא דבעו למידק מדבעיר פטורין לא נזכר זה בגמרא ואיך יבוא עליו הדיוק. ויותר יש לתמוה על מרן ז"ל שכתב על זה ומ"ש ש"מ בשדה חייבים מדרבנן איכא למימר דבשדה נמי פטורים אפי' מדרבנן ובעיר דנקט לרבותא ע"כ. והם דברים קשים כגידים דאיך יכתוב דבשדה נמי פטורים מדרבנן היפך דברי הגמרא. גם מ"ש דבעיר דנקט לרבותא הוא קשה מאד כמבואר ותגדל התמיהא עוד דמצינו לרבינו פ"ב דתרומות הל' ט' שכתב וז"ל הלקט והפאה והשכחה וכו' ואם עשה מהן גורן בשדה הוקבעו למעשרות וכו' אבל אם עשה הגורן בעיר פטורין וכו' ע"כ הרי שרבינו ביאר הדין להדיא דבשדה חייבים ובעיר פטורים וכיון שכן קשה טובא בין לדברי הראב"ד ז"ל וכ"ש וקל וחומר לדברי מרן ז"ל: