מעשה רקח על הלכות מעשר א:ט

החרובין וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו וכתב ונראה דחרובי שיטה וצלמונה קאמר דפטורין לגמרי וכו' ע"כ והלשון הוא מגומגם דפטורין לגמרי משמע דאף מדרבנן הם פטורין ורבינו כתב להדיא דמדבריהם חייבים א"כ מאי קאמר הראב"ד ז"ל. תו קשה לדברי מרן ז"ל שכתב על דברי הראב"ד ואנהרינהו לעיינין וכו' ע"כ דאיך האיר עיניו ז"ל כיון שדבריו קשים לשומען ועל שניהם אני תמיה עוד איך לא זכרו מ"ש רבינו פ"א דמעשר שני הל' ג' דחרובין שהם מדברי סופרים יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהם שאין ראוין למאכל רוב אדם אבל שאר החרובין יראה לי שהם כשאר פירות האילן ע"כ. הרי דעת שפתיו ברור מיללו דאף דבגמ' אמרו סתם נראה שאין הכוונה אלא בחרובי צלמונה וכיוצא שהם גרועין הרבה אבל החרובין האחרים נראה לו ז"ל שהם חייבים מן התורה כשאר אילנות וכיון שכן יש לתמוה עליהם דכפי מ"ש שם הדברים ברורים כשמש ומינה נמי דא"צ למה ששיבח מרן ז"ל גירסת הראב"ד בדברי רבינו לפי שאינן מאכל רוב אדם דהרי רבינו כתב כן להדיא שם ובנוסח אחר כתב יד כתוב גם כאן תיבת רוב אדם: