מעשה רקח על הלכות גניבה ז:ג

כל מי שמשהה וכו'. בבבא בתרא דף פ"ט [ע"ב], אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שישהה מדה חסירה או יתירה בתוך ביתו ואפילו היא עביט של מי רגלים, אמר רב פפא לא אמרן אלא באתרא דלא חתימי, אבל באתרא דחתימי אי לא חזי חתימה לא שקיל, ובאתרא [דלא] חתימי נמי לא אמרן אלא דלא מהנדסי אבל מהנדסי לית לן בה, ולא היא זמנין דמקרי בין השמשות ומקרי שקיל, ע"כ. וא"כ קשה על רבינו, חדא, דלא הזכיר אלא חסירה והשמיט יתירה, ותו דבמסקנא אסרו בכל גווני שמא יבוא לקנות בין השמשות וכו', ורבינו ז"ל נתן טעם שמא יבוא מי שאינו יודע וכו', דשייך בכל זמן, ואם איתא מאי דוחקיה דתלמודא לאוקמי בבין השמשות, והנה ראיתי להרא"ש ז"ל והרי"ף ז"ל שלא הזכירו מאתרא דלא חתימי ואילך כלל, כנראה שלא הייתה בגירסתם, וכן מצאתי להרב בית יוסף זלה"ה חו"מ סי' רל"א, והוסיף ז"ל דאף אם תימצי לומר דהוו גרסי כגירסתינו, צריך לומר שהיו מפרשים דהא דקאמר ולא היא וכו', לא קאי אלא למאי דמפליג בין מהנדסי ללא, אבל לא קאי למאי דמפליג רב פפא בין חתימי ללא ע"כ, ולא ידעתי למה לא נרגש למה שהשמיט הטור ורבינו הא דאיתא כאמור, ובפרט דמקרא מלא הוא, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה הרי ששניהם שוים באיסור, והוא הדין לענין השהיה מדרבנן מיהא.