מעשה רקח על הלכות מכירה ח:ה

לקח שוה מאה במאתים וכו'. ידוע דבקרקעות אין בהם דין הונאה ואף במטלטלין הנושא ונותן באמונה אין בו הונאה, אפילו מכר שוה דינר בעשרה כמו שכתב רבינו לקמן פרק י"ג וריש פרק י"ד, וכיון שכן יתכן דין זה בין בקרקעות בין במטלטלין, וגירסת רבינו בגמרא דף ע"ז [ע"ב] קרובה לגירסת הראב"ד ז"ל שהביא הרב אסיפת זקנים ז"ל שם, והכלל דהוה גריס זבין שוה ק' בר' ועייל ונפיק אזוזי מאי כמוכר שדהו מפני רעתה דמי [או לא] תיקו וכמו שכתב הרב כסף משנה ז"ל, אלא שהוא היה גורס בהרב המגיד ז"ל כגירסת המגדל עוז, ולכך הקשה עליו אך לפי גירסתינו דבריו ז"ל שרירין וקיימין, והטור חו"מ סי' ק"צ הביא הדין כמו שכתב בגמרא בנוסחתינו, וסיים, וכתב הרמב"ם ז"ל לפיכך הרוצה לחזור משניהם וכו', ותמה עליו הבית יוסף שכתב סוף דבריו ולא כתב תחילתן עיי"ש, ויותר היה לו לתמוה דכיון שדין הטור אינו דינו של רבינו איך יכתוב גזר דין של רבינו על דינו, ומנא ליה שרבינו יסבור כן באותו דין.

ועל מה שכתב רבינו

לפיכך הרוצה לחזור משניהם אינו יכול לחזור וכו', הקשה המשנה למלך ז"ל דמאחר שפסק דאם תופס המוכר כנגד המעות שנשאר אין מוציאין מידו, א"כ כי לא תפס נמי אמאי לא יוכל הלוקח לחזור כנגד מה שלא נתן ויחזור המקח למוכר מאחר שהוא תפוס בכל ויאמר שלא קנה אלא כנגד מעותיו, ואמאי מחויב ליתן לו כל דמי המקח וצ"ע, עכ"ל. קושיא מבוארת היא זו ולא היה צריך לאריכות, אמנם יש לומר דכוונת רבינו במה שכתב דאין אחד משניהם יכול לחזור, לא קאי אכל המכר אלא אמקצת הדמים שקבל המוכר, דכיון דבעיין לא איפשיטא כל אחד יחזיק במה שבידו דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ולפיכך כתב דאם תפס המוכר בעד המעות שנשארו עדיין ביד הלוקח אין בנו כח להוציאם מידו, כיון דיש צד לומר דהמקח כולו קיים זה הוא מה שאפשר לומר ע"פ גירסא זו.

אמנם הרב בית יוסף חו"מ סי' ק"צ היה גורס בדברי רבינו, לפיכך הרוצה לחזור משניהם יחזור עיי"ש, ולפי גירסא זו אין כאן שום קושי, אך בשו"ע שם העתיק אינו יכול לחזור, גם שם כתב לקח שדה שוה ק' בר' דמשמע דדוקא בקרקע שאין בו דין הונאה קאמר, ונראה שכך היה גורס בדברי רבינו, אף שבב"י העתיק כגירסתינו לקח שוה ק' בר'. ועיין להרב כנסת הגדולה ז"ל שם שהביא כמה נוסחאות דגרסי בדברי רבינו דאינן יכולין לחזור בהם ופלפל להעמיד גירסת הבית יוסף שיכולין לחזור בהם עיי"ש.

ודע דבשו"ת הרשב"ש ז"ל שנדפס מחדש סי' תק"ס נשאל על לשון רבינו, דמדכתב לשון

ואם תפס זה לא שייך אלא במטלטלין, דבקרקעות אין שייך לשון תפיסה, והשיב ז"ל דאף בקרקע שייך לשון תפיסה כדכתיב וישבו בעריכם אשר תפסתם, ומזה למדו חז"ל דין החזקה בקרקעות עיי"ש, ונראה שפירושו מוכרח ע"פ לשון השו"ע דנקט שדה ולשון תפיסה כנ"ל, עוד כתב הרב ז"ל שם דהאי

אם תפס המוכר ממקח שמכר שכתב רבינו הכוונה שתפס דמים מהלוקח או מטלטלין כנגד המעות שנתחייב לו, דאם נאמר מהמכר עצמו שמכר לו תינח אם היה בו חלוקא, אבל אם היה פרה או טלית איך יחלק דהא כנגד המעות שכבר נתן הלוקח קנה ואין אחד משניהם יכול לחזור בו עיי"ש, ועכ"ז עדיין דברי רבינו מגומגמים דמה לו להאריך, היה לו לכתוב ואם תפס המוכר כנגד המעות שנשארו לו וכו'.