מעשה רקח על הלכות מכירה ו:ח

מנה שיש לי בידך וכו'. פשטן של דברים משמע קצת דמלוה דומיא דפקדון קאמר, דכי היכי דפקדון איתיה בעיניה בעת ההיא ומצי להביא ניהליה [אף] המלוה הגיע זמן הפרעון כבר, לאפוקי אם עדיין חסר זמן הפרעון דלא מצי לחיוביה שיפרע לשכנגדו עכשו לא הוי דומיא דפקדון ולא קני במעמד שלשתן, וסברא זו הביאה הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קכ"ו בהגהת הטור אות כ' בשם מהרשד"ם ז"ל חו"מ סי' שנ"ט שכתב בפשיטות דאין דין מעמד שלשתן אלא ביכול להתפרע באותה שעה, והרב ז"ל הזכיר פוסקים אחרים שנראה מדבריהם דאף באינו יכול להתפרע אלא לאחר זמן חל דין מעמד שלשתן עיי"ש, ואין זה פלא חדא, דלא כתבו כן בפירוש ממש, ועוד אפשר שלא ראה דברי הרשב"א ז"ל לפי דברי הרב כנה"ג, ועוד דגברא אגברא קרמית, ומהרשד"ם ז"ל ראיותיו שם הם מדברי הרא"ש שהביא הטור ז"ל, ועדיפא מינה הוי ליה להכנסת הגדולה להקשות עליו דהרי המהרשד"ם ז"ל הזכיר דברי הרשב"א ז"ל, שכל גוי שלוה מישראל וישראל מגוי לא תקנו מעמד שלשתן עיי"ש, אך מאי דתמיה לי דמהרשד"ם גופיה שם סי' נ"ו כתב בהיפך מזה וז"ל: אבל אם משעה ראשונה כשעמדו שלשתן במעמד נתחייב ונשתעבד שמעון ליתן לראובן החמשה אלפים אם יותירו אז הי' חייב שמעון ליתנן לראובן אם נתקיים התנאי שהותירו וכו' עיי"ש, הרי דאותו חיוב לא חל באותה שעה אלא לאחר זמן שימכרו הסחורות ויותירו, ואפ"ה כתב ז"ל דחייב שמעון ליתן, ואפשר דהתם שאני שגוף הסחורות ישנן עתה בעולם, מכל שכן שכתב לשון נתחייב ונשתעבד דמשמע חיוב גמור.

ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו. להקל דוקא במלוה או פקדון שנתחייב הלה עכ"פ, אבל אם לא נתחייב אלא שחילה פניו לפרוע בעדו וכיוצא לא קנה מעמד שלשתן וכמו שכתב רבינו לקמיה, ולהחמיר דבכל מקום ואפילו קנין סודר דחמיר יכול לחזור בו כל זמן שעוסקים באותו ענין, כמו שכתב רבינו לעיל פרק ה' הל' י', ובמעמד שלשתן אפילו עוסקים באותו ענין אינן יכולין לחזור בהם כמו שכתב הרב בית יוסף חו"מ סי' קכ"ו.