מעשה רקח על הלכות מכירה ו:ז

והוא שיהיו אותן המעות קיימין וכו'. נשאל המבי"ט ז"ל ח"א סי' רפ"ח בשטר מתנה שהקנה אגב ד' אמות קרקע כל נכסיו, רצה לומר מעות ומטלטלין וכלי כסף וזהב נחשת וברזל עופרת ובדיל ובגדים ושטרות וכו', והשיב ז"ל ע"פ דברי רבינו שכתב, והוא שיהיו אותן המעות קיימין וכו', וזה לשונו: ואם יתברר שאלו המעות שזכו בהם המקבלים אח"כ לא היו מצויין בשעת הקנין שהרויחן או מצאן אח"כ אינן בכלל המתנה וגם החובות שהיו לו וגבאן וכו' ע"כ, משמע מדבריו שהיורשים הם שצריכים לבאר דבר זה שלא יזכו מקבלי המתנה, ולא ידעתי מנא ליה, חדא, דמקבלי המתנה הם באים להוציא מיד המוחזקים שהם היורשים, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ועוד הלכה רווחת קיימא לן יד בעל השטר על התחתונה, זולתי סברת המפרשים שהביא הרב בית יוסף חו"מ סי' מ"ב כשכתוב בו דלא כאסמכתא וכו', ואם כוונת הרב היא היה לו לבאר, הן אמת דפשט לשון הרב הוא בשכבר זכו מקבלי המתנה, שהרי כתב שאלו המעות שזכו בהם המקבלים וכו', ומכל מקום לא נתבאר זה בשאלה, גם בשו"ת בני אהרן ז"ל סי' ע"ג נשאל על אחד מהבנים שמצא אחר מיתת אביו שטר מתנה בסך ידוע לו לעצמו וכו', ופסק ז"ל דלא זכה במתנה זו מכח שלא נמסר השטר בידו מהנותן, ואגב כתב דברי הטור חו"מ סי' קי"ב בנותן מתנה מעכשו ולאחר מיתה ולא נודעו הנכסים שהיו באותה שעה וכו', היורש ודאי מוחזק והמקבל מתנה ספק ועוד יד בעל השטר על התחתונה, ועליו לברר שהיו לו נכסים אלו לנותן בשעת המתנה עכ"ל, והם דברים פשוטים למי שבקי בפוסקים ז"ל, והגם שהרב משפט צדק והנמשכים אחריו כתבו דאם כתוב בשטר וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח אפילו מטבע נקנה בחליפין כמו שכתב הרב כנסת הגדולה סי' ר"ג בהגהת הטור אות מ"ח, דכוונתו שיעשה כתיקון חז"ל, מכל מקום אין בידינו כמה מעות היו לו באותה העת, גם לשון זה של כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח מהני שלא יהיה קנין דברים כמו שכתב הרב בני חיי שם בהגהת הטור אות כ"ח, וכבר כתבתיו בסוף פרק הקודם בשם הכנה"ג.