מעשה רקח על הלכות מכירה ו:טו

האומר זכו בשדה זו לפלוני וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, וזה אפילו במקח כמו שהביאה בהלכות מכירה ע"כ, כוונתו מבוארת דאף דרבינו כתב דין זה בלשון נתינה, לא נטעה לומר דדוקא במתנה קאמר וכסברת ר"ת שהביאו התוספות ז"ל שם, דא"כ לא היה להזכיר דין זה בהלכות מכירה, אלא דקשה קצת לשיטת רבינו, [היכא] דאם אמר לאחד זכה בשדה זו בדרך מקח ואכתוב לך שטר והחזיק בשדה וגם נתן את הדמים יתכן שיחזור בו בכתיבת השטר, ובשיטה מקובצת לאחד קדוש ז"ל [שיטה לא נודע למי] בקדושין תירץ, דאי ללוקח קאמר ליה הכי ודאי אין המוכר יכול לחזור בו בשטר, אלא הכא דלעדים הוא דקאמר ושוינהו שלוחין בשדה שגמרו בו שליחותן אינו יכול לחזור בו, אבל בשטר דלא גמרו שליחותן שלא כתבוהו עדיין יכול לבטל שליחותייהו ע"כ, ועוד תירוץ אחר יעוי"ש, והתירוץ הראשון הוא נלמד גם מדברי הרה"מ ז"ל.

יש לנותן לחזור בשטר וכו'. מדקדוק הלשון משמע, דאף שכבר כתבו השטר וחתמוהו יכול הנותן לעכב על ידם שלא יתנוהו למקבל, וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' רמ"ג בדיני מתנה, ומדלא קבע הדין בהל' מכירה כדברי רבינו משמע דפוסק כר"ת דדוקא במתנה נאמר דין זה, וכיון שכן קשה קצת על הסמ"ע ז"ל שם ס"ק ט', שנראה מדבריו דגם במוכר נאמר דין זה עיי"ש.