מעשה רקח על הלכות מכירה ו:יד

ונראה לי שגם זה יכול למחול אחר שמכרו. נראה פשוט משום דסבירא ליה דהך קנין דאגב אינו אלא מדרבנן ולא דמי לשאר קניינים, ומכח זה כתב לעיל הל' י"ב דיכול למחול, ועיין להרב לח"מ ז"ל.

וכן המוכר קרקע וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל זו מימרא בקידושין פרק קמא וכו', ופירשה רש"י ז"ל בשטרי הקנאה לפי שהוא סבור שאין כותבין שטר למוכר בלא לוקח אלא א"כ הוא שטרי הקנאה כלומר שיש בו קנין וכו', דומיא דשטר חוב שאין כותבים ללוה בלא מלוה אלא א"כ שטר החוב הוא קנין, כמו שנתבאר פרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה וכו', והרמב"ן והרב ר' יונה והרשב"א הקשו וכו', ע"כ. פשט הדברים משמע דרבינו מפרשה כפירוש רש"י ז"ל, דע"י קנין קאמר, דגם במוכר קרקע בעי קנין דומיא דמלוה ולוה, והכי מוכח מדהזכיר כמו שכתב פרק כ"ג דמלוה ולוה, שכן כתב רבינו שם, אמנם אין הדבר כן שהרי שם ריש פרק כ"ד כתב רבינו וז"ל: כבר ביארנו ששטר חוב שיש בו קנין כותבין אותו ללוה אע"פ שאין המלוה עמו, וכן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו וכו' ע"כ. הרי דדוקא גבי מלוה ולוה הצריך קנין, ולגבי מוכר כתב סתם דמשמע אע"פ שאין שם קנין, והכי מוכחי להדיא דברי הרה"מ ז"ל שם שכתב מתוך דברי רבינו נראה, שאפילו שטר מכירה בלא קנין כותבין למוכר בלא לוקח דלא בעי קנין אלא בחוב וכו', אבל רש"י ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו דאף אכותבין שטר למוכר קאי דבעינן קנין וכו' עיי"ש, מה שכתב שאפילו שטר מכירה נראה דט"ס הוא, דמאי אפילו הרי נהפוך הוא דדוקא שטר מכירה לא בעי קנין ושטר חוב בעי קנין כמבואר, ואולי שהסופרין טעו וכך צ"ל, בשטר מכירה אפילו בלא קנין כותבין, ואיך שיהיה העולה מכלל דבריו דרבינו ס"ל דבשטר מכירה לא בעי קנין, וכיון שכן לשון הרב המגיד ז"ל הוא מגומגם כאמור, גם במה שכתב ופירשה רש"י בשטרי הקנאה וכו', הוא מגומגם דלא מצאתי כן לרש"י ז"ל, ואולי דצ"ל הרי"ף ז"ל שכתב כן להדיא הרב בית יוסף חו"מ סי' רמ"ג, ואכתי יש לגמגם דכיון דהרי"ף ז"ל רביה דרבינו הוה ודרכו לימשך אחריו, למה בדבר זה נטה אשוריו שוב מצאתי לרבינו ירוחם ז"ל במישרים נתיב ד' ח"א שכתב דיש מי שפירש דברי רש"י כמו הרי"ף עיי"ש.