מעשה רקח על הלכות מכירה ו:יב

קנין השטרות בדרך הזאת מדברי סופרים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, זה דעת ההלכות בפ' הכותב בכתובות ועיקר עכ"ל, וכן כתב הר"ן ז"ל שם, וכ"כ הרב בית יוסף חו"מ סי' ס"ו עיי"ש, וכ"כ המבי"ט ז"ל ח"ב סי' שנ"ה הביאו הרב ש"ך ז"ל שם ס"ק ע"ג, גם מהרשד"ם חו"מ סי' ק"ב תפס במושלם כן, וכתב דאע"פ שנמצא ברבינו ירוחם ז"ל נתיב י"ד שדעת הרי"ף ז"ל הוי דאורייתא, אין ספק דט"ס הוא וצ"ל ר"ת שכן כתבו התוס' פרק הכותב עיי"ש, ושכן דעת רוב הפוסקים כהרמב"ם והרי"ף דקנין שטרות אינו אלא מדרבנן עיי"ש, אמנם הרב ש"ך ז"ל בריש סי' ס"ו נתעצם הרבה להכריח דדעת הרי"ף ז"ל דקנין שטרות מדאורייתא וחלק על הרבנים כולם עיין עליו, ואחרי המחילה הראויה כיון שמצאנו לרבינו שכתב להדיא שהוא מדרבנן והרי"ף ז"ל רבו היה כידוע, יותר נאות לנו לנטות ולומר שכיון לדעת רבו, ועוד דלא נשווייה יחיד בסברא זו מכל שכן במקום שגדולי הפוסקים ורובם כתבו כן.

לפיכך המוכר שטר חוב לחבירו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל דאם כתב לו בשטר חובו הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך אינו יכול למחול משמכר שטר חובו עכ"ל, [והנה] לדבר זה לא ינגד רבינו דכיון ששעבד עצמו תו לא מצי מחיל וכמו שכתב הכסף משנה ז"ל ופשוט, ומכל מקום השו"ע חו"מ סי' ס"ו סעיף כ"ו הביא דיש חולקים בזה עיין עליו.