מעשה רקח על הלכות מכירה ו:יא

ואין צריך עדים וכו'. ידוע מה שהשיג הראב"ד ז"ל, והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו, וכן צ"ל למה שכתב רבינו פרק ט"ז דמלוה ולוה הל' ז', ראובן שהוציא שטר חוב שיש ללוי על שמעון וכו', הרי זה גובה אותו משמעון הואיל ויצא מתחת ידו ע"כ, שמראין הדברים שמאחר שיצא השטר מתחת ידו הרי זה גובה להדיא, והוא היפך מה שכתב כאן שצריך עדים לענין תביעתו, שהרי הנתבע אומר וכו', וכבר הרב המגיד נרגש שם וכתב דאותו הדין הוא דוקא כשאין הלוה טוען מי יאמר לי וכו' עיי"ש, וכן צ"ל בההיא דפ"ט דהלכות נחלות ה"י, דאם טוען שנתן לו או שקנה מבעליו גובה בו ואינו צריך להביא ראיה ע"כ, וכבר גם שם נתעורר הרה"מ ז"ל, אף שבאמת לשון רבינו שם בהשני מקומות קשה, ומכח זה כתב כאן הרה"מ ז"ל שצ"ע, וע"ע להרב לח"מ ז"ל שקושיותיו מגומגמים לענ"ד, דפשט הסוגיא כדברי רבינו עיי"ש.