מעשה רקח על הלכות מכירה כט:יא

יראה לי שקטן וכו' ונתן דמים והחזיק בקרקע וכו'. רבינו הצריך נתינת מעות וחזקה ולא ידעתי מנא ליה, והראיות שהביא הרה"מ ז"ל לא שייכי אלא לענין החזקה אבל לנתינת מעות לא אשכח הרה"מ ז"ל, ומינה שיש להסתפק בדעת רבינו אי בעי שניהם דוקא או דבחד מינייהו דהיינו נתינת מעות לחוד או חזקה לחוד סגי, וכבר ראיתי להדרישה ופרישה ז"ל והביאו בסמ"ע חו"מ סי' רל"ה שצידד בדבר ולא פסיקא ליה מלתא, ולשונו מגומגם במה שכתב שם, מיהו אפשר לומר דלא אמרו אלא בשכבר נתן דמיו דאז נסתלק ממנו הקטן, דכל זמן שלא נתן דמיו דרך הקטן לחזור בו דקריבא דעתיה לגבי זוזי ע"כ, מה שכתב דאז נסתלק ממנו הקטן הוא מגומגם, דכיון שהוא נתן הדמים והחזיק איך שייך לומר שנסתלק ממנו, ועוד דהא דאמרו ז"ל דקריבא דעתיה לגבי זוזי, היינו לענין קבלה לא לענין נתינה, ואם תאמר דכל שכן הוא אין נראה דניחא ליה טפי בקניית הקרקע דמשום הכי אמרו ז"ל דזכות הוא לו וזכין שלא בפניו.

ולענין דברי הרה"מ במה שכתב, מבואר בגמרא שמי שמקנה קרקע לקטן שקנה, והכין משמע לכאורה פרק האיש מקדש וכו', ואע"ג דאידחייא הך אוקימתא מכל מקום מפורש בסוף פרק יש נוחלין גבי ההוא דקלא אזל רב ביבי אקנייה לבנו קטן, ע"כ. דבריו ז"ל שגבו ממני הרבה, דהרה"מ ז"ל עצמו בפי"ב דזכיה ומתנה ה"י העיד דנראה שאין גירסת רבינו בההיא דיש נוחלין דף קל"ז [ע"ב] אקנייה לבנו קטן, אלא גירסתו היא אקנייה לבנו סתם, והיינו מפני שראוי ליורשו, ולכך כתב רבינו שם אם נתנן לבנו מתנה או לאחר מיורשיו ע"כ, מעתה איך כתב הרה"מ כאן דמפורש בסוף פרק יש נוחלין גבי ההוא דקלא וכו', הרי אין משם שום ראיה דהתם בבנו גדול ומשום דראוי ליורשו, ומהרש"ך ז"ל ח"ב סי' רי"א כתב דמכל מקום הדין דין אמת דגם באקנייה לבנו קטן קנה, ואחרי המחילה הראויה לפי דברי הרה"מ ז"ל אימא דדוקא בגדול קאמר, אבל בקטן לא קנה כלל, ואם הדין אמת אינו אלא מכח ההיא דפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ב) [ע"א] שהביא הרב ז"ל שם, ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה אכלה תלת שני אמר ליה אי מזבנת לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא ליה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי, אזל קם אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה וכו', ואיתא נמי בגיטין דף מ' [ע"א] ההוא עבדא דבי תרי קם חד מינייהו ושחרריה לפלגיה, אמר אידך השתא שמעי בי רבנן ומפסדי ליה מינאי, אזל אקנייה לבנו קטן וכו' ע"כ, אבל הרה"מ שלא הזכיר אלא ההיא דיש נוחלין קשה טובא, ועם כי אפשר שרמזם הרה"מ ז"ל במה שכתב בתחילת דבריו שכתב מבואר בגמרא שמי שמקנה קרקע לקטן שקנה ע"כ, כלומר מההיא דאיזהו נשך ופרק השולח, מכל מקום קיצר הרבה ודבריו צ"ע.